יום שני, 31 בדצמבר 2007

ייאוש מהעירייה


אני לא אוטומטית אנטי לכל מה שהעירייה עושה, אבל תרשו לי להפנות אתכם לדיווחים על ישיבה קשה של מועצת העיר אצל עמית. הזמנה להגיע הופיעה כאן, דיווח ראשוני כאן, ומכתב שנשלח לחברי המועצה כאן. שפטו בעצמכם.

עמית ומלונה - את הביקורת על דרככם אני כותב כאן מדי פעם, אבל חשוב (לי לפחות) לכתוב גם שאתם כרגע נושאי הדגל הצעיר בעיר, וכל הכבוד על העבודה הקשה. יישר כח!

יום שבת, 29 בדצמבר 2007

חובות אבודים

כתבתי כאן שאעבור ואצלם את הצעירים שמנסים ללא הצלחה לטפס על הגדר ולגלות תרבות חיים חדשה. אז לא שזה משנה כל-כך, אבל ראיתי שמתחילים לקלף אותם אז מהר צילמתי:

כשחושבים על זה אז האירוניה באמת זועקת. מעניין אם מישהו שם לב.

יום שישי, 28 בדצמבר 2007

יער ירושלים


בכניסה ליער ירושלים מכוון רחוב פרחי-חן


בכניסה ליער ירושלים ראיתי את השלט שבתמונה למעלה, המזמין את באי היער להירתם למאבק נגד מחלף רבידה בכביש 16. השלט כולל גם מפה והמון מידע נוסף (חוץ מהמידע והמפה שמספקת קק"ל). יש גם אתר - כאן. סחטיין על היוזמה של פורום האירגונים למען יער ירושלים - להביא את המאבק לצרכני היער.

קשה לי להתייחס ליער ירושלים בצורה לא-סנטימנטלית. רק השם "שן-הפיל" מחזיר אותי 25 שנה אחורה לתקופה תמימה ושמחה. אז הלכתי לבדוק את שן-הפיל. מצאתי שם גן משחקים די זנוח, עם טרסה יפה ושולחנות פיקניק. לא שאני תומך במחלף, אבל זה לא עשה לי את מה שעשה השם. בדרך לשן הפיל, לעומת זאת, יש שביל שבטח מוכר לרוכבי האופניים שבינינו, ודווקא מומלץ מאוד. פונים ימינה מיד אחרי גן אוסטרליה ועוקבים אחרי הסימון הכחול. משום מה הוא לא מופיע במפה של קקל (כאן).

כדאי להסתכל עוד רגע במפה של קקל בקישור, ולראות את צורתו של היער. שטח המגע שלו עם שכונות שונות (גבעת-שאול, הר-נוף, בית-הכרם--יפה-נוף, עין-כרם, בית-זית, רמת-מוצא) הוא ענק. היער הזה נותן תשובה (גם אם לא שלמה), מבחינת שטח פתוח לכל השכונות הללו.

אינני מכיר את הפרטים של כביש 16, אבל למי שממש לא מכיר: מסיבוב מוצא במנהרה מתחת הר-נוף, יוצא מהמנהרה במחלף גדול (זה המחלף אליו מתנגדים) ליד העלייה להר-נוף מכוון היער, במנהרה נוספת מתחת בית-הכרם ויוצא במגרש האימונים של ביתר בבית וגן, למחלף עם בגין בגבעת מרדכי (מפה כאן)

אם כל האזור יתמלא בשפכי עפר מכריית המנהרות, שפכי בטון מניקוי המערבלים, שפכי פסולת בנייה מבניית הגשרים והסלילה - מדובר בחורבן גמור. נקווה שלא כך יהיה, אם כי עד כה כל הפרוייקטים הסמוכים ליער שפכו את שפכיהם לתוכו...

ואיך אפשר בלי מילה או שתיים על היער עצמו - כחלק ממפעל הנטיעה הענק של קקל ניטע גם יער ירושלים בשנות ה-50. קל לשפוט בדיעבד את הדריסה של הטרסות, והבוסתנים שוודאי אפיינו אותן, על-ידי אורנים וברושים. אני משער שבשנות ה-50 קשה היה לראות את הברוטליות התרבותית שבמעשה.

עמדת ירושלים בת-קיימא -- החברה להגנת הטבע לגבי הכביש - כאן


שפכי עפר מכוון בית הקברות אל מעלה-רומאים


תשתיות ביער ירושלים


רמת מוצא נוגסת ביער


מערת קבורה (?) ליד בית-זית

win-win

בכתבה גדולה על פינוי-בינוי בנדל"ן (כאן, וממש לא הבנתי את הכותרת), נראה שהכל נהדר ושכולם מרוויחים - ממש win-win. נדמה לי ששכחו מהו המשאב שממנו חיים כמעט כל המרואיינים בכתבה - הקרקע. כשהמדינה מסכימה לבנות פי שלושה מהקיים, יש מספיק רווח לכולם. השאלה היא מה יקרה בעוד 50 שנה, כשירצו לשקם את האזורים שעברו פינוי-בינוי וציפוף כל-כך מסיבי, או שאולי מישהו חי באשלייה שהאזורים שבונים היום לעולם לא יתדרדרו. אני בטוח שגם בשנות ה-50 חשבו כך... בידי המדינה כבר לא יהיה הקלף החזק, והבעייה עלולה להיות חריפה הרבה יותר.

האלטרנטיבה היא כמובן הרבה יותר מפחידה ויקרה - להשקיע בפיתוח האזורים המדורדרים - חינוך, תרבות, קהילה, מרחב ציבורי - ולהשיג כך עלייה בערך הקרקע. אמנם אז לא תהיה פרנסה כל-כך טובה לעורכי הדין היזמיים, כי היוזמה והרווח ישארו בידי הדיירים, אבל לי נראה שזו הדרך הנכונה מבחינה תכנונית, שלא לדבר על הבחינה המוסרית והחברתית.

לנו יש כמה דוגמאות, ואולי הבוערת ביותר היא גוננים (כתבתי כבר משהו כאן). המאבק על פארק המסילה הוא נסיון של התושבים לתבוע מהעירייה משהו דומה לחלופה שציינתי (הבלוג שלהם כאן). יש לי עליהם ביקורת אחרת, אבל היא תגיע אולי בפוסט אחר.

יום שני, 17 בדצמבר 2007

דיור בר-השגה בניו-יורק?

עוד כתבה על מרכז העיר ודיור בר השגה בירושלים מצאתי אצל אפס-שתיים (כאן, ותודה. הכתבה עצמה בהארץ כאן). שם קיבלתי סוף סוף קצה חוט כדי לבדוק בעצמי את כל השיטות להבאת צעירים למרכז שמספרים לנו שנהוגות בעולם הרחב. שלמה חסון סיפר שם על הוואצ'רים של ארגון בשם HUD (כל הטייסים להרגע - מדובר ב- housing and urban development). הוואוצ'רים נותנים סיבסוד לדיור בעיר, למי שזכאי, בבית אותו הוא בוחר. הלכתי לבדוק.

הדבר הכי מרשים שמצאתי באתר (כאן, אבל קצת קשה להתמצא) הוא כל נושא הדיור ההוגן (fair housing). יש רשות שלמה שמטרתה לדאוג להוגנות בדיור - גם קנייה וגם השכרה. אבל לא זה מה שבאנו לחפש... הכוונה איננה לסבסוד אלא למניעת אפלייה על רקע כלשהו, ריכוז החוקים המגנים על הדיירים וכו'. המשכתי לחפש את הוואוצ'רים.

הנה (כאן) - קראתי על הוואוצ'רים, והתאכזבתי. לא שזה לא פרוייקט מקסים, זה כן. אלא שהצורה שבה כורכים אצלנו פרוייקטי רווחה עם פרוייקטי התחדשות עירונית מקוממת אותי. אסביר. המפתח הוא הזכאות לאותו וואוצ'ר נכסף. אז הזכאות לוואוצ'ר היא כמובן לפי מבחן הכנסה, אבל בהארץ רצו שזה ייראה כאילו מסבסדים את הצעירים המגניבים - המעמד היצירתי - אז רשמו שמסבסדים את ההפרש בין שכר הדירה החציוני באזור לבין 30% מההכנסה החציונית באזור, ולא היא.

הזכאות היא למשפחה שהכנסתה אינה עולה על חצי מהשכר החציוני במחוז או באזור המטרופוליני בו היא בוחרת לגור. כלומר מדובר בעניים. אני משוכנע שרוב הצעירים שרוצים לגור במרכז העיר לא יעברו בחיים את המבחן הזה. אבל רגע - הרשות (HUD) מחוייבת לחלק את רוב הוואוצ'רים למי שלא רק שעמד בתנאי הקודם, אלא שהכנסתו אינה עולה על 30% מהשכר החציוני באזור בו בחר לגור. האם מישהו מקוראי בלוג זה עומד בתנאי סף זה? האם מישהו מצעירים במרכז? אולי מרוח חדשה? אשמח אם מישהו יעמיד אותי על טעותי, אבל נראה לי שמנסים למכור לנו פרוייקט רווחה כפרוייקט להחייאת מרכז העיר.

יום ראשון, 16 בדצמבר 2007

200$ למ"ר מסחרי במרכז העיר

האם בגלל ההתעוררות הקוראת לדיור מוזל לצעירים במרכז העיר, החליטו ברשות לפיתוח ירושלים להזכיר לנו באמצעות מודעה גדולה באחד המקומונים, שהם דווקא מעודדים משרדים, מסחר ומלונאות במרכז? אולי מישהו היה צריך תזכורת שהם לא נותנים רק את המענק לשכירות לסטודנטים. הפרטים המלאים אצלם באתר - כאן

לגופו של עניין - ברור שזו הדרך הנכונה. מסחר, משרדים ואולי גם מלונאות הם בדיוק מה שירושלים צריכה במרכז. המענק מופנה ליזמים שיבנו פרוייקטים מעל 3000 מ"ר, שזה לא בהכרח מגדל, אבל בגדלי המגרשים במרכז גם לא יכול להכנס בפחות מכ-6-8 קומות. חבל שבנוהל קבלת המענק לא נכללה איזושהי התייחסות לשימור מבנים קיימים במגרש או משהו דומה. כדאי לזכור שעם כל הרצון שמרכז ירושלים יהפוך למרכז מטרופוליני אמיתי שמספק שירותי תעסוקה, תיירות, תרבות וחינוך גבוה - אחד מהערכים המוספים העיקריים שלנו בירושלים הוא המרקם ההיסטורי הקיים.

יום שני, 3 בדצמבר 2007

עיגולים אפורים מתחת לעיניים

קראתי שוב את הפוסט הקודם - על החיבור של העיר לשטח הפתוח - והוא פתאום נראה לי ממש רציני... אז הפוסט הזה פחות רציני, והוא מיועד למי שמסתובב עם העיניים למטה. מדוכאים, אנשים החוששים לדרוך על חרא של כלבים, או רוכבי אופניים.


הרבה זמן אני כבר מנסה לנחש מהם אותם עיגולים תמוהים על כבישי העיר. העיגולים מופיעים בדרך כלל בצד הכביש, אבל לפעמים גם באמצע, ולעיתים אפילו על המדרכה. שימו לב - יש המונים מהם.

האם אלו סימנים שהשאירו חביות שהונחו בתהליך בנייה כלשהו? אולי סימון לבורות ביוב עתידיים, הציע חבר. הגודל די מתאים, והוא אכן תמיד זהה. אבל לא נראה שככה היו מסמנים, וחוצמזה - יש יותר מדי. אולי דווקא בורות שהיו וכוסו על-ידי שכבת זפת?

חשבתי לכתוב את זה כאן כשאלה, ואולי מישהו מהקוראים יצליח לפתור לי את החידה, אבל אז הייתה פריצת דרך...

פריצת הדרך הייתה כשהבנתי שהעיגולים מופיעים בעצם לרוב בזוגות. גילוי נוסף היה שהם כאילו מושכים "שובל" על המשך הכביש.



אז אני חושב שאלו עקבות של טיאוט מכני (נדמה לי שכך קוראים ל-"אוטו מטאטא" שמנקה לנו את הכבישים). אולי המקומות בהם הוא עצר, או המקומות בהם הוא הוריד את המטאטאים אל הכביש. דעות אחרות יתקבלו בשמחה.

אגב - האם העובדה שרק לפני כמה חודשים שמתי לב אליהם קשורה למשהו? אולי יש יותר טיאוט מכני בעיר? אולי יותר חרא של כלבים על המדרכות? או שאני פשוט בדיכאון הסתיו הרגיל?

מתחברים לסביבה בעמק לבן


גבעת משואה

מספר תכניות הדגישו את חשיבותו של גבול ברור לבינוי. כרגע עולה בראשי יותר מכולן "ישראל 2020". הרעיון כפי שאני מבין אותו הוא חידוד ההבחנה בין השטח העירוני לשטח הפתוח, ובכך מניעת גלישה של העיר את השטחים הפתוחים. יתרון נוסף של הבחנה זו הוא הנגשת השטח הפתוח לאוכלוסייה.

אחד היתרונות האדירים של ירושלים הוא הקירבה של כל-כך הרבה תושבים אל שטחים פתוחים טבעיים איכותיים. הדבר נובע ממבנה העיר, וכך נוצר המצב בו תושבי השכונות גבעת שאול, רוממה, ורמות נמצאים בנגישות מיידית לעמק הארזים (מה שנשאר ממנו לאחר סלילת כביש 9...). דוגמה אחרת - הסמיכות לנחל רפאים - אזור עין לבן. אזור זה נגיש מיידית לתושבי עיר גנים וגבעת משואה (שמייד אחזור אליהן), מלחה, קטמון ח'-ט', פת, בית צפאפה, ועם קצת מאמץ גם גילה. אפשר להמשיך ולמנות את השטחים והשכונות, אבל העקרון מובן. זה אחד היתרונות של עיר הררית.

בואו נראה מה קורה בעיר הגדולה תל-אביב. אין שם כמעט בכלל נגישות לשטחים פתוחים חיצוניים לעיר. הסיבות הן הצפיפות - הערים הסמוכות שנדבקות לתל-אביב ויוצרות גוש בנוי ענק, ובנוסף, היעדר הגבול הברור - כשנכנסים מכוון ירושלים קשה לומר מתי בדיוק מתחיל השטח הבנוי, ואותו דבר בכניסה מצפון. בתל-אביב מפצים על-ידי שטחים מלאכותיים פנימיים - פארק הירקון, ובקרוב פארק איילון - ועל-ידי הנכס הטבעי מכולם - הים.

ובואו נראה מה עושים עם זה בירושלים. גבעת משואה - התמונה למעלה היא ממש מופת של ניתוק מהסביבה. קיר אימתני שמבודד את השכונה מהמדרונות היפים שמסביב. נכון - השיפועים "מטורפים" כמו שאוהבים לומר לנו, אבל עובדה שבצד המערבי של השכונה הצליחו לתת איכשהו פתח יציאה אל עמק לבן. אני חושב שזה לא נובע מאהבת מרדכי המטייל עם כלבו בשעת בין הערביים, אלא רק כי אמור בעתיד לעבור שם כביש...


עיר גנים ועמק לבן

עיר גנים - השכונה מאמצת את העמק, בשיתוף מלא של המנהל הקהילתי , וכל הכבוד - אבל בגלל מדרונות אדירים של שפכי עפר המכסים על טרסות יפהיפיות - הנגישות מהשכונה לעמק מוגבלת לכמה שבילים. בכלל - שפכי העפר הם רעה חולה בכל השכונות הבנויות על מדרון. מלמעלה לא כל-כך מרגישים אותם, אבל כדאי לתושבי כל השכונות שעל שפת השטח הפתוח לראות פעם את שכונתם מבחוץ פנימה.


שקיעה על עמק לבן והר שלמון

יום ראשון, 2 בדצמבר 2007

עיר תוססת או עיר רפאים?

אני הגעתי לכנס באיחור, וישבתי בלובי לצפות בטלויזיה במעגל סגור שהקרינה את הכנס. הספקתי בעיקר להתרשם מההפסקה ומהמושב השני.
הדברים שעולים בראשי:
עמית - הצגת את קריאת המצוקה של הצעירים באופן משכנע ביותר. לא הזדהיתי עם חלק ממה שאמרת - אני לא חושב שזה עד-כדי-כך נורא לגור קצת הצידה מהמרכז עצמו, ושלא צריך לעשות מאיתנו בלתי-כשירים - אנחנו יודעים לעלות על אוטובוס, מונית או אופניים, ולא רק הולכים ברגל. מה גם שמוסדות החינוך הגבוה נמצאים ברובם לא במרכז, כך שמי שרוצה באמת להגיע ללימודים ברגל מתגורר במעונות רזניק. דבר קטן נוסף שכולנו מודעים לו - את המצב מנצלים לא רק בעלי הדירות, אלא גם השוכרים! למרבה הזוועה הסטודנט שגר בדירה לפניך יספסר בשמחה במספר הטלפון של בעל הבית תמורת כמה לירות או תמורת זה שתקנה ממנו את המקרר... אבל יש לי הרגשה שהקריאה שלך נפלה על אוזניים קשובות - לפחות בין באי הכנס.

אורי עמדי ואילן האזרחי, דיברו לדעתי מאוד יפה. אילן האזרחי העלה את העניין הכל-כך נכון, שתושבי החוץ, גם אלו שאינם מתגוררים בדירותיהם, אינם אויבים. הם ברובם אנשים שניתן לדבר אתם, ואילו יסבירו להם עד כמה זה יכול לעזור לעיר הם אולי ישכירו את הדירות לצעירים בשמחה. משהו כמו "אמץ סטודנט ירושלמי". שניהם סיפרו על מקרים של מחזיקי "דירות רפאים". אחד בונה את מרכז תרבות עמים לנוער ותורם שנים לנחלאות, והשני בסך-הכל שלח את בנו להיות אנימטור בירושלים (אפרופו המעמד היצירתי). במילים פשוטות - הם לא קונים סתם דירה להשקעה, ויגיעו אליה בגיל תשעים - רבים רוצים ויכולים להשקיע בעיר, ורבים גם עושים זאת. לחבר המועצה שלמה מליק הייתה שאלה אחת במקומה - האם נעשתה בחינה של דירות רפאים בערים גדולות בעולם? התשובה הייתה שלא.

גם הפאנל היה מעניין, ושלמה חסון הפליא כתמיד בתור המנחה. מהנדס העיר הבהיר שם לדעתי שהסוגייה רחבה יותר מאשר דירות רפאים או דירות לצעירים, ולדוגמה הביא את מאות הדירות בשכונת רחביה, התפוסות על-ידי רופאים, עורכי-דין וכו'. העירייה מנסה לפנות את המשרדים והקליניקות הללו, אך הם טוענים ובצדק, שאין לאן לעבור - במרכז העיר לא נבנים משרדים... המסקנה היא כמובן שבניית משרדים במרכז העיר עשוייה לפנות דירות רבות בשכונות כמו רחביה וקריית שמואל. גם ליתר הפאנליסטים היו דברים מעניינים לומר.

סחטיין לכל העושים במלאכה.

יום שלישי, 27 בנובמבר 2007

תרבות חיים חדשה?


אין ספק שהגדר של מתחם משרד החוץ שנמצא בבנייה היא מהחינניות שראינו, בתמונה לא רואים את כל הצעירים שמטפסים על הגדר ומנסים לפחות להסתכל פנימה... אולי אם אעבור שם בהזדמנות אצלם גם אותם. השאלה היא אם ב. יאיר באמת מוביל תרבות חיים חדשה כפי שזועקת הגדר בשלוש שפות (מנחשים באילו שפות? רמז - לא בערבית), או שזה הולך להיות מתחם אקסקלוסיבי ללא מגע יד אדם.

ביום ראשון הקרוב יתקיים במשכנות יום עיון על דירות הרפאים. עמית התייחס בהרחבה כאן ונתן גם את התכנית, וגם באפס שתיים לינק כאן. מעבר לזה המון התייחסות בתקשורת, וכל הכבוד למי שיוצר את זה. מבחר קטן כולל את הארץ (כאן וכאן), וסקופ - עם התייחסות ליום העיון ולינק לבלוג של עמית - כאן. בסקופ יש גם התייחסות למחקר של יהונתן לוירר, שיוצג ביום העיון, וחבל לי מאוד שלא אוכל להגיע להרצאה שלו, אלא רק לדיון בסוף. יהונתן לוירר עשה כנראה עבודה די מדהימה, ששילבה נתונים ממקורות שונים והגיעה לממצאים מדאיגים לגבי דירות הרפאים והמכירה לזרים.

כל הזמן אומרים לנו שיש מה לעשות וכנראה שביום העיון יוצגו אמצעי המדיניות המיוחלים דרכם ניתן להכריח את בעלי הדירות תושבי החוץ - להשכיר אותן. אני מאוד מסופק אם במערכת שלנו ניתן יהיה לעשות זאת, אבל נשמע ביום ראשון. רעיון אחד שהיה לי - לא מכוון ההכרח, ולא מכוון ההנחה, הוא להציג את ההשכרה לצעירים כתרומה לקהילה - האמת המדוייקת, ואולי עם מצ'ינג קטן של העירייה או של מישהו אחר. הרעיון הוא שעל ידי המעשה של המשכיר הוא מניע את הרשות ותורם לקהילה. ככה עובדים פרוייקטים קהילתיים רבים בארה"ב של אמריקה - "על כל דולר שאתה תורם לקהילה אנחנו נותנים גם" או על כל מוצר שאתה קונה אנחנו מותנים למען הנזקקים וכו'.

אז ביום ראשון

יום רביעי, 21 בנובמבר 2007

תכנית השימור של תל-אביב

היום התבשרנו כי תכנית השימור של תל-אביב אושרה במועצה הארצית לתכנון ובנייה (הארץ - כאן). התכנית מאוד אמיצה, וכוללת (אם כי אינני בטוח שזה נותר בגירסה האחרונה) מנגנונים לניוד זכויות בנייה, ועוד רעיונות שמראים שכשרוצים - אפשר לשמר. ולמרות שהאינסטינקט הראשוני של כל ירושלמי הוא לומר שבתל-אביב זה לא חוכמה כי שם יש כסף... בעצם זה הפוך - הלחצים שם במרכז העיר הם עצומים - הלוואי עלינו. והלוואי עלינו גם הנכונות והיוזמה בכיוון השימור שיש שם

יום שלישי, 13 בנובמבר 2007

שוב הקסדה מפחיתה את הבטיחות


שוב מודיעים לנו כמה גרועה הקסדה, ושוב מוצאים את ההזדמנות לרדת על החוק החדש ובעיקר על היוזם (וואינט - כאן). הפעם מדובר במחקר שאלמלא השמועה שהוא עומד להתפרסם בסיינטיפיק אמריקן, הייתי מתייחס אליו בביטול. מסתבר שד"ר ווקר (פסיכולוג באוניברסיטת באת' המתמחה במחקר בשיטות כמותיות) חיבר לאופניו מד מרחק ומערכת וידאו, רכב ומדד את המרחק שלוקחות מכוניות לעצמן כאשר הן עוקפות אותו. עד כאן מעניין. הוא בדק שעות שונות, סוגי מכוניות שונים, ואפילו חבש פיאה וגזר מזה את ההתנהגות כלפי נשים (בנקודה זו הפיוזים שלי קפצו. האם מההתייחסות לגבר אחד מזוקן החובש פאה ניתן לגזור את התנהגות הנהגים לכלל הרוכובות הנשים?). הקשר לנושא הקסדה הוא שווקר מצא שחבישת קסדה מקטינה את המרחק שלוקחים לעצמם הרכבים בעקיפה. קצת על המחקר שלו כאן, והדוח הסטטיסטי כאן. כמו שאתם מבינים, אני מרגיש שזה קישקוש או לכל היותר פיילוט למחקר. אי אפשר להסיק מנסיין אחד שהוא במקרה החוקר עצמו, מסקנות בקשר לכלל הנהגים, כלל הרוכבים וכולי.

בעוד מספר שנים נראה כנראה עלייה במספר הנפגעים רוכבי האופניים. יאמרו שזה בגלל הקסדות, ואחרים שזה בגלל שלא חובשים קסדות. האמת תהיה כנראה שמספר הרוכבים יעלה ואיתם מספר הנפגעים. ככה זה. בנתוני תאונות דרכים אין לנו כמעט אף-פעם את הסך-הכל, כלומר את כלל הנסועה, שמתוכה אפשר להסיק את אחוז הנפגעים (דומה הדבר לקביעה שרוב הילדים נפגעים על מעבר חצייה - האם המסקנה היא לחצות רק במקום אחר? מובן שלא. לעולם אין לנו את אחוז הילדים שחצו במעבר חצייה ונפגעו, לעומת אחוז הילדים שחצו לא במעבר ונפגעו).

לאן זה הולך? האמת שיש שתי נקודות עיקריות - האחת שחשוב מאוד לסלול כבר את השבילים המובטחים-כל-כך-הרבה-פעמים, והשנייה שמי שעוד לא ראה את התמרור החביב שבצילום (כמוני עד היום) המוצב על מערבל בטון שיראה. בעניין השבילים - אני אישית מוכן להסתפק בפתרונות ביניים - כדי לראות עד כמה זה מגביר את השימוש באופניים, וכמה זה שווה לעירייה ולמדינה - הרי כל רוכב שמגיע למקום העבודה זה מקום חנייה אחד יותר, והקטנה בגודש ובזיהום האוויר, ובתחלואה ובפסולת המתכת ועוד ועוד - לכל אלו יש מחיר. כספי.

אילו פתרונות ביניים - זה קל, וניתן להוסיף רבים. לדוגמה פינוי ציר או צירים ראשיים מחנייה בצד ימין; או הצבת אבני שפה שיחנו לידן ומעבר להן עד למדרכה יהיה השביל. אפילו ציור אופניים על אחת המדרכות ברחובות בהם יש שתי מדרכות רחבות ומובילים למוקדים בעיר (עזה?) יהיה עדיף על כלום. אפילו הצבת תמרור "זהירות רוכבים" או הכרזה על רשת כבישים בטוחים לרוכבים עם פרסום מפה ויידוע הנהגים כולל תימרור וסימון על הכביש. ברגע שיבינו מה זה נותן וכמה זה שווה, יהיה ברור כמה רוצים להשקיע

יום רביעי, 7 בנובמבר 2007

עוד קטנות ממקומוני השבת

חוות צוק - התכנית נדחתה
כרוניקה של הכשרת עבירות והתיישבויות בודדים. המועצה ביחד עם היזמים\ עברייני בנייה זועקים חמס, ובשם הציבור המטייל במטה יהודה (כלומר בשמי ובשמכם) יוצאים נגד "ההחלטה התמוהה" של אי-הכשרת עבירות בנייה. כי הרי מה כל כך נורא בעצם בכמה מבנים... אברהם שקד זועק בשם הירוקים (כלומר שוב - בשמנו) שהשטחים הפתוחים הם-הם הנכס ואסור לפגוע בהם ולהכשיר את מעשיהם הלא-חוקיים של העבריינים.

אולי הגיע הזמן שנצביע ברגליים. מי מבינינו ויתר על ביקור במסעדת "תבלין" או בחוות צוק בגלל עבירות הבנייה? (סיבות אחרות כגון מחסור בחנייה בשבת בצהריים לא נחשבות). אם כולם משתמשים בנו ככלי ניגוח - אולי זה אומר שבאמת יש לנו כוח? כנראה שהשעה משפיעה עלי לרעה...

בזאר שטראוס בצרות
מי שקרא את ההערות של "אנונימי" (כאן. ויהיה כל-כך נעים אם תבחר לך כינוי) הבין יותר טוב

גשר קלטראווה התייקר מעט
למרות שבניגוד לרבים אני דווקא אוהב את הרעיון של מונומנט בכניסה לעיר, וגרוע מזה - אוהב גם את הגשר עצמו - הידיעה על התנפחות התקציב מ-71 מליון שקל ל-246 מיליון סדקה מעט את ההתלהבות שלי.

תכנית עיסוויה של "במקום" ירדה מהפרק
התכנית התקפה בעיסוויה, מתוך אתר במקום
האם המחשבות על התנתקות משכונות קררו את רגלי הוועדה המקומית? למה זה תמיד קורה כשהמבט מופנה מזרחה? ועם מי צריך להתייעץ פתאום? עם משה כהן - שתכניתו קובעת שימור ללא פשרות במזרח ירושלים. חבל.


הזרים קונים דירות דרך האינטרנט - ללא ביקור בדירה

צורם קצת - כמו שאני קונה דרך האינטרנט מצלמה, וגם זה רק אחרי שבדקתי וראיתי אצל חבר - הם קונים בית... אבל דבר אחד הצחיק אותי בכתבה - הדוגמה של קנייה בפרוייקט "נוף ציון" בג'בל מוכבר. איכשהו נראה לי ששם קונים בעיקר דרך האינטרנט, כי מי שיגיע ויראה שהוא בלב שכונה ערבית אולי ישנה את דעתו

יום שבת, 3 בנובמבר 2007

תכנון ובנייה במקומוני השבת - קונים זרים

סקירת עיתונות מצויינת נותן תמיד עמית, אבל השבת הופיעו כל-כך הרבה מאמרים בנושאי תכנון ובנייה...
חשבתי שאקרא את הכל או כמה שאספיק ואז אולי אכתוב משהו, אבל אחרי קריאת כתבת השער של "העיר כל-העיר" (עם הצילום של אותו שלט...) לא יכולתי להתאפק. בכלל - אחרי קריאת הפתיחה עם התסריט של רחוב עזה השומם סטייל "כוכב הקופים" הפסקתי לקרוא מרוב עצבים, אבל חזרתי לקרוא. אז למה כל-כך התעצבנתי?
ראשית - אותה סטודנטית שנתקעה ברחוב עזה השומם מגיעה במיוחד מתל אביב. האם שם ישנו מלאי עצום של דירות במחיר שווה לכל נפש, ובמיוחד בהתאמה לסטודנטים של מדעי הרוח , החברה והחינוך (אני מסיק מזה שהיא הייתה בדרך אל הר הצופים). ואם מדובר על פרברים, אז גם כאן יש, והמחירים אחרים.
ולגופו של עניין:
התושבים הזרים הרוכשים בעיר הם תופעה שצריך להתייחס אליה. אני מודה שאולי בעבר קצת הקלתי ראש בתופעה (כאן) אבל אני עדיין חושב שיש הרבה הנחות שגויות בכתבה. ההנחה העיקרית היא שכל תושב חוץ שקונה יוצר דירת רפאים. האם אני היחיד ששומע יותר ויותר צרפתית ואנגלית ברחובות של שכונות המגורים לאחרונה? אלו לא תיירים אלא אותם תושבי חוץ. חלק גדול מהם (כמה? אני חושב שהבדיקה שהציג עמית של מדי המים היא מעניינת והייתי שמח לקרוא עליה יותר) מתגוררים בעיר. ומה לעשות - הם באמת מזרימים חיים לכלכלה העירונית. גם למוכרי ולמשכירי הדירות, וגם לבעלי העסקים.
הרעיון של השכרה לסטודנטים במחיר סמלי תמורת עבודה קהילתית נראה לי מעולה - מפני שהנחות בארנונה לבדן לא יגרמו למי שהפרוטה מצוייה בכיסו בשפע, להשכיר. אם, לעומת זאת, הוא ידע שבזה הוא תורם לקהילה - זה בהחלט מניע שעשוי לדבר אל לבם של רבים.
נראה לי שאמשיך עם זה בתחילת השבוע, אבל הייתי חייב לפרוק קצת...
שבת שלום

יום שלישי, 30 באוקטובר 2007

איקאה ותלפיות


הועדה המחוזית דחתה אתמול את תכנית איקאה בראשל"צ (הנה בוואינט כאן), אבל הסכימה לשקול "בלב פתוח" - איזה ביטוי יפה - תכנית חדשה ומצומצמת יותר. תיכף נחזור לזה. אז מה זה נוגע אלינו? האם בתלפיות מתוכננת חנות איקאה? עוד לא.

הדמיון הוא שגם בתלפיות מדובר במתחם המיועד לתעשייה, שהעירייה מאשרת בו שימוש חורג למסחר. ומה זה עושה? מושך את מרכז הכובד ממרכז העיר. ושימו לב מה כותב וואינט מתוך החלטת המחוזית במחוז המרכז:
"אין מקום לאשר את התוכנית במתכונת המבוקשת, שכן היא אינה עולה בקנה אחד עם מדיניות התכנון הארצית והמחוזית, בשל החשש לפגיעה מעבר לסביר באזורי המסחר העירוניים, ובשל העובדה כי היא באה במקום מגרשי תעשייה ולוגיסטיקה גדולים החשובים להתפתחותו ולתפקודו של המחוז".(ההדגשה שלי)

אני לא מכיר מספיק את התכנית בראשל"צ, אבל סחטיין על השיקולים של המחוזית. אותו דבר צריך להיות מיושם בירושלים - הימנעות מאישור, וודאי שבשימוש חורג שהוא הליך לא שקוף ולא דמוקרטי, של מסחר בפריפריה או בשוליים של העיר. ראש עיריית נתניה משמיצה בכל הזדמנות את מתחם שפיים-געש (בצדק). מתחם בילו הפך את הרחוב הראשי של רחובות לבזאריה של הכל בדולר, ואצלנו עושים זאת בעצמנו - מדללים את הפעילות במרכז על-ידי משיכת עוד ועוד פעילות החוצה. חבל. (הסתייגות: גם בנתניה בונים קניונים במקומות מוזרים - אני לא אומר שהם המודל המושלם לתכנון עיר)

אז על מה תסכים הוועדה לחשוב בלב פתוח?
"
יחד עם זאת, הוועדה המחוזית מודעת לכך שחלק מרכזי בתוכנית הינו הפיכת חלק מצומצם למגרש מסחרי מיוחד בעל מאפיינים על-אזוריים ייחודיים אשר לא ניתן למצוא להם פתרון במרכז העיר או במרכזים המסחריים. ולכן ככל שתוגש תוכנית מצומצמת אשר באה לתת מענה לצורך זה תוך קביעת הוראות מפורשות להבטחת מסחר בעל מאפיינים על-אזוריים מיוחדים ומניעת הפגיעה באזורי המסחר הקיימים, תשקול אותה הועדה בלב פתוח"(גם כאן ההדגשה שלי)

המחוזית מוכנה לקבל משהו מצומצם שעונה לצורך שאין לו פתרון במקום אחר, ולא פוגע בקיים. כל הכבוד. בקרוב אצלנו.

דבר אחר: לופוליאנסקי אמר שויתור על חלקים מירושלים הוא כמו כריתת מעיים (כאן). לא הדימוי הכי מוצלח ביום בו אולמרט מודיע על מחלתו (כאן) והניתוח אותו הוא עתיד לעבור... ובאמת נמאס שקוראים להעברת שכונות לרשות הפלסטינית בשם "חלוקת ירושלים". ואם כבר, אז על מה אתה מדבר? הרי כפר-עקב כבר "נכרת" מירושלים על-ידי הגדר.

ודבר אחרון בהחלט - אני לא כותב הרבה לאחרונה, אז כדי לא לבדוק סתם אתם מוזמנים לרסס

יום ראשון, 21 באוקטובר 2007

בין ירושלים למודיעין

הרבה חוכמה וגם קצת עצבים נשפכו בימים האחרונים בדיון הער על מודיעין, ירושלים ותל-אביב (אצל לרמן כאן ובמודיעין ווטש כאן). אין לי עניין להוסיף בשאלות המעניינות שנידונו שם, אבל כן להעיר הערה אחת משלי.

מצדי שיעזבו כל הירושלמים למבשרת ולמעלה אדומים. ארנונת המגורים שלהם היא לא סם-החיים של העיר. ירושלים צריכה להתמקד באספקת שרותים, תרבות ותעסוקה, ובכך לחזק את מעמדה כמרכז מטרופוליני. כמו כל עיר מרכזית ומוצלחת - גם כאן יהיו רבים מוכנים בסופו של דבר (ובעצם גם כיום - חלקנו נמנים עליהם) לשלם את מחירי הדיור הגבוהים ולגור בפנים - הם יזריקו לעיר חיים.

אז צריך לדאוג לדיור בר-השגה. בזה אני מסכים עם עמית ורבים אחרים, אבל זה לא חייב להיות במרכז ירושלים, אלא (גם) בגילה, רמות, מבשרת ומעלה אדומים. אי אפשר להחזיק את המקל משני קצותיו ושהעוגה תישאר שלמה.

רגע - אז מה רע במודיעין? שני דברים בעיקר:
1. בלי קשר לירושלים, היא בנוייה במהופך לגמרי לשני ערכי-על בתכנון בישראל של היום: ציפוף וצמידות דופן (או: אי-הקמת ישובים חדשים). אז על-ידי פיתוח דליל ומפוזר נוצרה עיר שכביכול מציעה איכות חיים, ולכן קורצת לרבים. המחיר הוא השימוש ברכב וזלילת שטחים פתוחים טבעיים. בטווח הארוך יש שיגידו שגם איכות החיים יוצאת נפסדת מהדלילות. על-ידי פיתוח עיר חדשה נמנעים מלהתמודד עם חוליים של הערים הותיקות, ושוב - קורצים לרבים. המחיר של זה הוא פגיעה במרקמים ותיקים של ערים סמוכות, שלא עוברים התחדשות, ולא רק זלילת שטחים, אלא קיטוע בלתי אפשרי של השטחים הנותרים על ידי ישובים ותשתיות.
2. עם קשר לירושלים - כפי שכתוב למעלה - שיעזבו כולם לפרברי שינה, ויבואו לפעול בירושלים. מודיעין רחוקה מכדי שתושביה יפעלו בירושלים. אולי הם עובדים כאן בחלקם, אבל בזה זה נגמר. היא אמנם נראית כפרבר שינה, אבל באין עיר מטרופולינית קרובה (מספיק) - השרותים יתפתחו עצמאית, מה שאינו תורם לאף אחד. לא לירושלים (ותל-אביב) שלא יקבלו את צופי הסרטים ויושבי הפאבים של מודיעין, ולא לתושבי מודיעין, שלא יקבלו את רמת השרותים שעיר מרכזית אמיתית יודעת לתת (מבחינת תרבות למשל).

אבל בחזרה לעינייננו - שיגורו מחוץ לעיר הפנימית (רמות או גבעת-זאב - זה לא משנה - להפך) ויפעלו בפנים.

ובקשר לבתים מבפנים - אני עדיין מתרגש מהארוע, אז אולי אכתוב עליו משהו כשארגע

יום שישי, 19 באוקטובר 2007

חורף


וואלג'ה וג'ירפה. החומה בחזית איננה גדר ההפרדה.

אותי החורף תפס במקום הכי שווה בירושלים - גן החיות. אמנם גם שם אי אפשר לברוח מענייני דיומא - אל מול עבודות גדר ההפרדה מוואלג'ה... אבל הגן בהחלט ראוי למקומו כאתר התיירות המוביל במדינה (כאן בדן אנד ברדסטריט) כולם מתערבבים - דתיים, חילוניים, חרדים, ערבים, זקנים ונכדים, צעירים וילדים, אפילו זוגות דתיים שמחפשים רגע של שקט. חבל שבדרך לשם עוברים ליד הולילנד "פארק"...

קישור חשוב שרק היום ראיתי - הממ"ג המקוון של הפורטל הממשלתי
(govmap.gov.il)
פרוייקט של המרכז למיפוי ישראל עם הועדה הבינמשרדית לממ"ג. יש שם בעיקר סינדיקציה של הרבה מקורות, אבל ביחד זה יוצא מצויין. שכבות מאוד מפורטות, כולל תצ"א , מפות 1:50000, מעט מפות היסטוריות, תכניות מיתאר, מתחמים לפינוי-בינוי, אפילו בנצ'מרקים (של מודדים). מומלץ. חבל רק שהוא לא תומך בשועל האש



אני מאוד מקווה שאירוע בתים מבפנים בשישישבת יהיה הצלחה מסחררת

יום רביעי, 17 באוקטובר 2007

חלוקת ירושלים



View Larger Map


קשה להשאר אדיש מול מבול התגובות לתכניות "חלוקת ירושלים" שעומדות עכשיו על הפרק. אז למרות שכבר כתבתי על זה, ולמרות שזה לא ממש עניין תכנוני פרופר - עוד דבר אחד קטן: את מה בעצם מחלקים? האם ירושלים שסופחה בשנת 1967 היא-היא "בירתנו הנצחית לנצח נצחים..." ברור שלא. אז אולי את הצעקות והמחאות תשמרו לרגע בו ידברו על נכסים אמיתיים - העיר העתיקה למשל, ולא על כפרים שמעולם לא היו חלק מירושלים.

אני דווקא לא תומך בהעברת שכונות לרשות, אבל לא בגלל שזו חלוקת העיר אלא מסיבות שפורטו בקיצור באותו פוסט.

במפה למעלה צור באחר - כפר בשוליים הדרום מזרחיים של העיר. ניתן לראות חלק מהר-חומה (למטה) ומתלפיות-מזרח (למעלה). העברת הכפר הזה לרשות הפלסטינית היא ה-"חלוקה" שעליה מדובר.

ולגבי תכנון פרופר - אני ממליץ לקרוא את הפוסט המצויין הזה בירושלים האחרת

יום חמישי, 11 באוקטובר 2007

התחדשות גוננים

מה קורה בגוננים? המיקום - פנטסטי - שולי העיר הפנימית, במרחק יריקה מעמק רפאים. הבנייה הקיימת - נמוכה. אז איך זה שהיזמים הגיעו רק עכשיו? אבל הם הגיעו.

כרגע יש שני דברים על הפרק - תכנית התחדשות שמקדמת העירייה - תכנית שלד שאמורה לכוון את הפיתוח אבל לא להקנות זכויות, ובמקביל יוזמות שונות שמתקדמות בקצבים שונים - אחת מהן נמצאת בבנייה, וכל מי שעובר ברחוב אליעזר הגדול רואה, ואחת אחרת הגיעה לשלב של הכרזה על מתחם לפינוי ובינוי - זה באזור של רחוב אלכסנדריון-נתאי הארבלי. עוד הרבה יזמים מרחרחים ומנסים לראות אם כדאי לקפוץ על הרכבת הזו.

התושבים מן הסתם בפאניקה - הם מרגישים שהקרקע נשמטת מתחת רגליהם - הצמד פינוי-בינוי מעורר חלחלה ולא בטוח שאין מי שמרוויח מזה.

המינהל הקהילתי מנסה להתמודד, במידה לא מועטה של הצלחה, ומתרחשים שם תהליכים מעניינים. מהנדס העיר הנכנס כבר נפגש עם התושבים, וביקש לדחות ועדת היגוי עם התושבים למועד בו יוכל להגיע - מרשים.
על התמודדות המינהל ניתן לראות קצת כאן

ועל התמונה שלמטה - הפרוייקט של האחים חסיד - כדאי להביט עוד רגע. הרחוב מימין הוא אלעזר המודעי - שימו לב שאין זכר לבתים שיושבים ממש עליו. הרחוב הפסטורלי למעלה הוא אולי יהודה הנשיא או הרחוב הפנימי של המתנ"ס. כך או כך, לבניין המתנס אין זכר... ככה משווקים. מנחשים כבר למי? אם לא כנסו לאתר. לא לשכוח לכבות רמקולים


יום ראשון, 7 באוקטובר 2007

בתים מבפנים






בתים מבפנים (אתר הבית כאן - מומלץ בחום) - נראה כמו ארוע שווה ביותר

הבתים - לא בנאליים בכלל. למשל הקומונה של גרעין דבש (בית 78), או סיור במשרד החוץ עם האדריכלים. יש גם הגזמות - למשל לומר שגשר המיתרים הוא אחד הפרוייקטים הנועזים בעולם... אם לסיור במוזיאון יהדות איטליה יגיעו באמת הרסטורטורים - זה גם אמור להיות מאוד מעניין. כנ"ל לסייר באצטדיון טדי עם האדריכל והמהנדס - בקיצור - קשה לבחור.

להתראות שם

יום חמישי, 27 בספטמבר 2007

נסגר רחוב ללא-שם

בתאריך 11 בספטמבר נסגר הרחוב המקשר בין צומת פיכמן-טשרניחובסקי, לבין רחוב שמעוני. קיצור חביב שמסתבר שנסלל על קרקע פרטית. בעל הקרקע - ממשפחת ולירו - נלחם בעירייה, ובסוף הוציא צו בית משפט המורה לעירייה לסגור את הכביש. תושבי השכונה קיבלו מכתבים, בתאריך הנקוב הופיעו עובדי העירייה וסימנו פס צהוב ופס לבן, והציבו תמרורים מתאימים. בני ישראל לא פראיירים, ויותר מזה - אנחנו עדר. זו כנראה הסיבה שהמכוניות המשיכו לנסוע ברחוב ללא-שם כאילו כלום. אולי עם קצת חשש או תהיה, אבל הפקק המוכר חנה ברחוב כבכל יום. לאחר מספר ימים הציבה העירייה שני מחסומי ג'רסי, וכרגע הכביש חסום לתנועה. אינני יודע אם פניות התושבים הן שהביאו את הג'רסים, או שהיה כאן תכנון מראש - לתת לנהגים לנסוע משם, לראות את התמרורים החדשים, ולא להיות מופתעים עם הסגירה. כך או כך, הפקק עבר למקום אחר והאזור בהחלט קיבל את השינוי בצורה טובה. בעיתון (כל העיר) היה כתוב שישנה התארגנות תושבים לפתיחה מחדש של הכביש. יש לי הרגשה שמדובר בתושבי סן-סימון, או קטמון שהיו רגילים "לקצר" ועכשיו סגרו להם את הקיצור.

והנה יוצקים מחדש את הפסים בהר הרצל

הבית ברחוב האר"י, הבית ברחוב רד"ק

אני לא יודע מה אתכם, אבל לי יש צביטה כשאני עובר ליד השלטים הללו, שלאחר מספר ימים מקבלים ביקור של דחפור שהורס את החומה בדרכו להרוס את הבניין, לאחר כמה שבועות הופכים לבורות עמוקים עם גדרות פח, ואחרי מספר חודשים הופכים לבניינים - לרוב בטוב טעם. לפעמים יש דחייה באחד השלבים, ומקבלים למשל את גדרות הפח בלבד, או את הבור, אבל בכל מקרה הבנייה באה בסוף.

אז אם בטוב טעם, והבניין לא היה מיועד לשימור - מה הבעייה? כולנו יודעים שחשוב לצופף, בין היתר כדי לא לצאת לשטחים הפתוחים מחוץ לעיר, וגם כדי להחיות את הפנים. נניח שהבתים לא ישארו ריקים - נניח - עדיין זה מעורר אי-נוחות. האם אנחנו (אני?) פשוט רומנטיקנים או סנטימנטלים וקשה לנו לראות שינויים? לדעתי לא.

לי נראה כי הגדרת בניינים לשימור היא רק פתרון חלקי (גם זה בהנחה שבאמת לא הורסים אותם...), וחשוב לא פחות ובעצם הרבה יותר לשמר את הרקמה העירונית ולא בניינים. איך עושים זאת? ראשית על-ידי הקפדה על עיצוב ובינוי בבניינים חדשים, ושנית על-ידי בחינת השכונות ויעדי האוכלוסייה הרצויים להן - ולא חיפוש עיוור אחרי מקומות לציפוף או בנייה לגובה.

יום ראשון, 16 בספטמבר 2007

ירושלים - אלקודס - 2020

אז מה יהיה בירושלים מבחינה גיאו-פוליטית? "היפרדות" משכונות פלסטיניות במזרח העיר, חלוקה כלשהי על בסיס המצב הנוכחי, או על בסיס הקו הירוק? או אולי דו-קיום? זה בהחלט ישפיע על חיי כולנו כאן בעיר בשנים הקרובות והרחוקות.

אז מהן האפשרויות? חלופת ההיפרדות
ראשית החלופה שנראתה פעם קיצונית, רבים זעקו חמס בתואנה שהיא מהווה חלוקה של ירושלים המאוחדת, ואפילו אהוד ברק בגלגול הקודם לא היה מוכן להוציא מפיו דבר לגבי ירושלים מלבד "ירושלים המאוחדת בריבונות ישראלית". הכוונה לאיזושהי היפרדות של ירושלים משכונות פלסטיניות שיועברו אל הרשות.
ראשית, כדאי לראות באילו שכונות מדובר. המועמדות הטבעיות הן השכונות של דרום מזרח העיר כלומר צור-באחר והשכונות הסובבות אותה. מועמדות אחרות הן אלו שכבר נגרעו בפועל על-ידי גדר ההפרדה: כפר-עקב ומחנה הפליטים שועפאט (לא השכונה - רק מחנה הפליטים) בצפון העיר. ככל שרוצים לעשות מעשה דרמטי יותר, ניתן לחשוב על שכונות נוספות כגון בית-חנינא, ג'בל-מוכאבר ואום-טובא. במפה המצורפת - אחת האלטרנטיבות שהציג מכון ירושלים - ניתן לראות כי כמעט כל השכונות הערביות הוצאו אל מחוץ לגדר.

החלופה הזו קוסמת במיוחד. היא "פותרת" את "הבעייה הדמוגרפית", כלומר מותירה בתחום העיר רוב יהודי - וזאת ללא מעבר של אדם אחד ממקום למקום - רק קו הגבול משתנה... בנוסף היא יוצרת מצב בו אנו כביכול אדונים לגורלנו והפלסטינים לגורלם - משהו דומה להתנתקות. זו הסיבה שרבים תומכים ב-"התנתקות" מעין זו.

הבעיות שהחלופה מציבה הן רבות. החל מבעיות אורבניות של ניתוק שכונות משרותים ומתשתיות - בעיות פתירות לכאורה, דרך בעיות משפטיות - שלילת מעמד של תושב קבע והזכויות הכרוכות בו מתושבי מזרח העיר, שלא ברור אם הן פתירות, וכלה בשתי בעיות המהוות לעניות דעתי את הליבה - האם זה מוסרי? והאם זה יכול בכלל להצליח?
מוסר - שיחליט כל אחד בעצמו לפי ערכיו, אבל השאלה אינה האם זה צודק לשנות את מצבם של ערביי מזרח ירושלים, אלא האם אין לנו אחריות כלשהי לגורל האזור כולו ותושביו - כולם. לגבי סיכויי ההצלחה, אז למעט הבעיות המשפטיות שיחליטו המומחים אם וכיצד הן פתירות, ישנה את האפשרות של הפלסטינים להצביע ברגליים. כל עוד הם תושבי קבע בישראל, ובעלי חופש תנועה, הם יכולים פשוט לעבור דירה לפסגת זאב הסמוכה, או לתלפיות-מזרח הסמוכה ו...הפתעה! הם כבר עושים זאת. אז עד שהחכמים יואילו, יכול להיות שכבר תהיה בעייה חדשה, ופריסת אוכלוסייה חדשה.

חלופת האפס
בואו נחשוב לרגע שוב על חלופת האפס. לא לעשות כלום? לא בדיוק, אבל בערך. לנסות להשקיע את המאמץ לא בשרטוט קווים אלא בתכנון ובנייה של דו-קיום. יצירת חיבור בין שני חלקי העיר ולא ניתוק, והבאת מזרח ירושלים למצב דומה למערבה. נראה כי חלופה זו היא הריאלית ביותר לטווח הנראה לעין, ויחד עם חסרונותיה, יכולים להיות לה אפילו כמה יתרונות.

הבעייה העיקרית שנוצרת בחלופה זו היא "הבעייה הדמוגרפית". כפי שמבטיחים לנו אנשי האוכלוסייה, העיר מאבדת את אופייה היהודי, והדבר מדאיג. לדעתי לבעייה זו אין פתרון קסם, גם לא היפרדות. האפשרות הריאלית יותר היא למתן את "המלחמה על הקרקע" באמצעות חיזוק החברה האזרחית ותחושת השותפות. למה הכוונה? שיתוף האוכלוסייה הערבית בתהליכי קבלת החלטות, עידודה להשתתף בתהליך הדמוקרטי - ולא טיפוח הפחד הנורא מ-"היום בו יחליטו הערבים להצביע", אכיפת חוקי תכנון ובנייה (ואת יתר החוקים) - במקביל לתכנון הולם והוגן, וכלל - שילוב האוכלוסייה הערבית בעיר ולא דחיקתה.

המפות מתוך אתר האינטרנט של מכון ירושלים לחקר ישראל
www.jiis.org.il

יום שלישי, 11 בספטמבר 2007

שנה טובה


הארוע המרכזי של השנה שהייתה היה בלי ספק דחייתה של תכנית ספדי, שהשאירה אותנו עם טעם טוב ועם הרבה שאלות פתוחות. האירוע השני הוא לדעתי ההשתגעות של שוק הדירות. המחירים לא רק גבוהים מאוד, אלא בלתי יציבים. זה כמובן הולך ביחד עם מחסור בדירות, בעיקר להשכרה. כל מי שניסה לשכור דירה לאחרונה מבין בדיוק על מה מדובר.

מנכ"ל העירייה פרש, ומהנדס עיר חדש אמור להתחיל את תפקידו, ומסממני שנת בחירות: פרסום אינטנסיבי על הפרטת הנקיון בעיר העתיקה, תכנית לטיפול בפסולת בניין, וטיפוח שולי הדרך בין גינות סחרוב לכניסה לעיר. כנראה שנראה עוד מאלו במשך השנה הקרובה. כדאי לציין לטובת העירייה, שגם אם הדאגה לנקיון היא מסממני שנת בחירות, הרי שההפרטה והתכנית לטיפול בפסולת בניין נראות כמו אמצעי מדיניות בני-קיימא - כלומר שימשיכו גם לאחר הבחירות - אינשאללה (ולא במובן של סייד קשוע - כאן)

תודה למי שקורא - מקווה שיש לכל מה שאנחנו עושים כאן ערך. נשמח לשמוע תגובות כאן או במייל.

אז שתהיה שנה טובה, של תכנון משתף ואיכותי, ושל ביצוע.
ובבניין ציון ננוחם :-)


יום רביעי, 5 בספטמבר 2007

השתתפות תושבים


איזה יופי. ירושלים חוץ מלהיות ענייה ו-"בירת הפשע" היא גם בירת השתתפות התושבים בתכנון ("הארץ" של יום שישי - כאן). האמת - חשדנו בזה כשראינו את הלא-יאומן קורה - את ראש העירייה משנה את דעתו לגבי תכנית ספדי וחובר אל הירוקים, שהיו עד אז מוקצים מחמת מיאוס (כאן). גם עמק הצבאים נתן תנופה גדולה לנושא השתתפות התושבים בתכנון. המשותף לשני המאבקים הוא רב, אבל לדעתי העיקר הוא ההצעה החלופית. כאשר הקואליציה לשימור הרי ירושלים הבהירה שהחלופה ליציאה מערבה היא ציפוף העיר, ואחד בא על חשבון השני, היא הקשתה על הציבור ועל מקבלי ההחלטות את ההחלטה. לפתע היו שתי חלופות, ולא חלופה וכנגדה אי-חלופה, ומסתבר שהציבור אינו מטומטם ,וגם מקבלי ההחלטות עושים את הבחירה בין א' לבין ב' טוב יותר מאשר בין א' לבין כלום.

אז כל הכבוד לאורי בר-שישת, יעל אלישר, נעמי צור ועוד רבים אחרים שדואגים יום-יום לעיר שבה יגורו הילדים שלנו

יום שלישי, 4 בספטמבר 2007

חוזרים ללימודים


ביום ראשון השבוע חזרו התלמידים לבתי-הספר ולגנים. ב-"העיר" היה כתוב השבוע שמערכת החינוך בירושלים כל-כך גדולה, שלכל תושבי העיר חיפה יהיה מקום בבתי הספר בירושלים, ועוד ישאר עודף. לא ברור אם המצב ישאר כך אם כל חיפאי ירצה את הזרם החינוכי עמו הוא מזדהה (ממלכתי\ממלכתי-דתי\ערבי\חרדי)...

באותה כתבה קיבלנו גם את המידע על סגירת גני ילדים ממלכתיים - לא-דתיים. שלושה. שלושה גנים ייסגרו השנה, כשמתוכם אחד נמצא ברמות-אשכול המתחרדת, אחד בנווה יעקב, והשלישי - בגילה לא ממש נסגר אלא במקומו יקום גן ברוח "קשת" כלומר מעורב דתי-חילוני. אז זה כל הסיפור? שניים וחצי גנים בשנה? ומה עם השכונות החילוניות המזדקנות - רחביה-טלביה, קריית יובל והאזור, קטמונים, פסגת זאב? מסתבר שאף גן ממלכתי לא נסגר בהן. אז נכון שבתי-הספר נאבקים על חייהם, והמצב לא מזהיר בכלל, אבל איכשהו ציפיתי לנתונים שחורים יותר.

יום ראשון, 2 בספטמבר 2007

מרכז העיר

איפה זה מרכז העיר?
בפוסט בבלוג ירושלים האחרת נכתב שאין דירות, במיוחד במרכז העיר, אבל איפה זה?
תכנית המיתאר המקומית החדשה הבאה עלינו, מגדירה את המרכז מהעיר העתיקה (כולל) ומרכז העיר המזרחית (סולטן סולימן וסלאח א-דין) במזרח, ועד לגבעת רם וכביש בגין במערב. בדרום המרכז מגיע לרחוב הרצוג, טלביה, ושולח שלוחה אל מתחם הרכבת. בצפון הגבול הוא רחוב בר-אילן ורחוב שמואל הנביא. התשריט כאן. מעניין לראות שהתכנית הגיעה עם הגדרת המרכז אל הכניסה לעיר, אבל לא כללה את גבעת שאול - אחד מאזורי המסחר והמשרדים החשובים שמתפתחים בירושלים. אני מסכים - גבעת שאול היא טעות.

באזור הזה התכנית מגדירה זכויות בנייה, שימושים מסחריים ועוד, אבל חשוב לא פחות מגובה הזכויות הוא המסר שהיא מעבירה - כאן הוא מרכז העיר. גם במטרות התכנית מדובר על שיקום של המרכז, ועוד דברים יפים שנקווה שיתממשו, אבל כמו שטוען מוטי קפלן, המסר החינוכי של תכנית הוא בעל כוח רב. אז מה עושים עם המסר החינוכי הזה? שולחים את בעלי העסקים להתמקם במרכז, ומראים להם שרחביה זה מרכז אבל קריית שמואל כבר לא, ובצד השני - שכונת הבוכרים זה מרכז (הלוואי - הלוואי שהיזם שיצליח לממש משהו בבוכארים לא ילך על מגורים אלא על עסקים) אבל מעלות דפנה כבר לא. ומה מקבלים? התקבצות. מילה שחוזרים עליה ודשים בה, וחלק אומרים שהיא כבר לא רלוונטית, וחלק טוענים שהיא חוזרת בגדול (למשל ריצ'רד פלורידה וה"ערים היצירתיות" שלו). מה נרוויח? ככל שהשימושים המסחריים והשרותים יתקבצו במרכז - נקבל עיר חייה יותר. כל אנשי ירושלים והסביבה - תושבי המטרופולין - ירוויחו מזה.

תכנית אחרת - התכנית המחוזית הבאה עלינו גם היא - תממ/1 - מגדירה גם היא "אזור לפיתוח מרכז מטרופוליני". אזור זה מגיע מהר הצופים, דרך המע"ר המזרחי (סלאח א-דין וסולטן סולימן) לא כולל את העיר העתיקה, מגיע אל ימק"א ומלון קינג דייוויד, ברצועה לאורך רחוב יפו, כולל חלק מרומממה, ואת גבעת רם. את התשריט ניתן לראות באתר הממ"ג של משרד הפנים (כאן) אבל צריך קצת סבלנות ולהתקין איזה תוסף קטן אם זו הפעם הראשונה שלכם שם. מה ההבדל בין שתי התכניות? בעיקר שהמקומית כוללת גם את רחביה וטלביה, והמחוזית את הר הצופים. ומה המסר החינוכי המובלע במחוזית? קחו את המשרדים שלכם מרחביה אל רחוב יפו! ייתכן שהמחוזית פחות האמינה ביכולת של העיר להחזיק מרכז אינטנסיבי שישתרע עד לרחביה בדרום ועד לבר-אילן בצפון, או שאולי היא העדיפה לומר אמירה, שרחביה וטלביה הן שכונות מגורים שקטות ולא "מרכז עיר".

התוויות מקורבות של מרכזי העיר לפי שתי התכניות שלעיל יצרתי בעמוד שלנו בגוגל מפות.

ומה עם התכניות ההיסטוריות? אולי בפוסט אחר...

אז מהו באמת המרכז? כנראה שלכל אחד הגדרה משלו, ובהתאם גם מדיניות מוצעת למרכז

אופניים בירושלים

ירושלים היא עיר נפלאה לאופניים. באמת. הנהגים יחסית בסדר (למרות שמספיק אחד בשביל להעיף רוכב לעולם שכולו טוב), מזג האוויר נפלא - לרוב יבש ולא חם מדי. והעליות - הן לא כל-כך מפחידות לאחר מספר שבועות של רכיבה.

רוממות הרכיבה בגרון כולם, אבל לסלול שביל אופניים הגון זו כנראה משימה שתקועה להם כמו עצם בגרון - מה גם שלפאר את הרכיבה זה לרוב מספיק, כי קולם של הרוכבים אינו נשמע. אפילו בנתונים הסטטיסטיים אנחנו עדיין לא מופיעים.

אז לפני כשבע שנים נחנך בקול תרועה השביל מגן-סאקר לצומת פת, עם הבטחה ששביל זה יהיה חלק מרשת, ושהוא יורחב בקרוב עד לאצטדיון טדי. ההבטחות כאן. לא שהשביל הזה במיוחד עוזר, אבל נניח שמי שצריך להגיע ממרכז העיר אל דרום-מערבהּ יכול היה להסתייע בו (טופוגרפית כל תוואי עדיף אלא אם כן אתם בדרך לגונן ח'-ט', לגבעת מרדכי או לקניון). "יכול היה", מפני שהשביל מזעזע לרכיבה. אני לא מדבר על הולכי-הרגל, שכרגע אין כל הבנה שהם לא מסתדרים יחד עם הרוכבים (וגם כמות הרוכבים אולי אינה מצדיקה את ההפרדה המתבקשת), אלא על תנאי השביל - בורות ומהמורות, פיתולים מוזרים, - ממש לא שביל אופניים למי שצריך להגיע ממקום למקום. לפני כשנה רכבתי מאזור השוק והחלטתי לבחור בשביל - התחרטתי על כך בכל מהמורה, והיו הרבה. אין ספק שהנסיעה בכביש המקביל עדיפה, גם אם מפחידה קצת.

אבל ייתכן שזה משתנה. את הקטע ליד מנזר המצלבה שיפצה העירייה לפני מספר חודשים, ובימים אלו משופץ הקטע שבתוך גן ניות, ונראה גם שמצומת ניות לכוון צומת פת קורה משהו. מסתבר שיש עוד כמה שבילים שסוף-סוף יגיעו לביצוע.

יום רביעי, 22 באוגוסט 2007

מהנדס עיר חדש

כנראה שיש לנו מהנדס עיר חדש - שלמה אשכול, ממשרד "רכס אשכול". האם הוא ימשיך לקדם את התכניות אותן עורך משרדו בוואלג'ה, עלונה וקלנדיה? ימים יגידו. לא ברור עד כמה יהיה לאשכול חופש פעולה כאשר הוא עובד תחת יהושוע פולק.

אני מעדיף לראות אותו ממשיך ליישם את "תכנית אב לשטחים פתוחים בירושלים" אותה ערך עם מוטי קפלן ועמית סגל בשנת 1995.

כך או כך - נחמד שסופסוף יש מהנדס עיר קבוע. נקווה שהוא יחזיק מעמד יותר מקודמו מנדי רוזנפלד - שנדמה לי שהחזיק כשבוע


יום רביעי, 1 באוגוסט 2007

כביש 9 נפתח לפני השיקום הנופי


הפוסט הזה הוא בעצם מתאריך 26/7, אבל התאריך קפץ כשעדכנתי את הלינק לפרוטוקול המחוזית

הועדה המחוזית התכנסה וקבעה כי ניתן יהיה לפתוח את הכביש לפני השיקום הנופי (פורסם כאן). ההחלטה היא לדעתי מסמך תכנוני מדהים (הפרוטוקול כאן - הכביש בסעיף האחרון).

הועדה המחוזית מגוללת את השתלשלות הפרשה, את ההצעות שהופנו אל חברת מוריה להגשת בקשה לשינוי השלביות, ואת בחירתה של מוריה להתעלם מהן. בעל הכוח מאמין בכוחו להכריע את כולם עד לרגע האמת - עד לצו בית המשפט.

לאחר צו בית המשפט לעיכוב פתיחת הכביש, לאחר עתירה של החברה להגנת הטבע, הזדרזו העירייה ומוריה להגיש בקשה חפוזה ולא מפורטת לשינוי השלביות. הבקשה נידונה וההחלטה היא לאפשר את פתיחת הכביש למרות שמוריה לא ראתה צורך בהגשת ערבויות לכך שהיא יכולה תקציבית לבצע את השיקום. האם ניתן לסמוך עליה? אני לא השתכנעתי.

כביש 9 באתר מוריה כאן

יום שלישי, 24 ביולי 2007

איכה ישבה בדד?

בשעות אלו ממש מציין העם היהודי את אחד האסונות הקשים שידע - אולי הקשה ביותר - חורבן בית-המקדש וירושלים לאחר המרד הגדול (עוד כאן). המרד הבא, של בר-כוכבא, הביא לתוצאות קשות עוד יותר - היציאה לגלות של 2000 שנה.

הרבה נאמר על שנאת חינם, על שחיתות ועל פשעים מוסריים בהקשר לחורבן הבית והעיר. אני רוצה להוסיף משהו קטן על אסטרטגיה ותכנון. לדעתי צריך לשאול את עצמנו מהי הנקודה אליה רוצים להגיע - מהו החזון, ולשאוף אליו. הראיה הדוגמטית מבית מדרשם של המורדים תביא לחורבן. נהיה צודקים, אבל רחוקים מאוד מתמונת העתיד הרצוייה.

איכה ישבה בדד העיר רבתי עם, היתה כאלמנה רבתי בגוים, שרתי במדינות היתה למס. המלים הללו מצלצלות בראשי כל תשעה באב, ומזכירות לי שעלינו לעשות למען ירושלים כל הזמן, ולנסות לעכב את תהליכי ההרס והחורבן.

בפרק ד' ממשיך המקונן:
אֵיכָה יוּעַם זָהָב, יִשְׁנֶא הַכֶּתֶם הַטּוֹב; תִּשְׁתַּפֵּכְנָה, אַבְנֵי-קֹדֶשׁ, בְּרֹאשׁ, כָּל-חוּצוֹת.

לפני כמה ימים, כאשר הלכתי מאזור תאטרון ירושלים לכוון ממילא עברתי את אותו בית לשימור בבלפור שנהרס. עכשיו החפירה כבר עמוקה מאוד, ותכף יישכח הבניין שהיה שם. טעות - אמרה העירייה והתנצלה. ואם זה היה ספריית שוקן הסמוכה - האם גם אז היינו מקבלים התנצלות לקונית ובזה היה נגמר העניין? איכה יועם זהב?

בהמשך ההליכה עברתי ליד מלון פאלאס. ושם - הפתעה. לטובת מי שלא עבר שם לאחרונה - מצורפות תמונות. מודה - לא טרחתי לברר אצל האדריכל אם השערתי מוצדקת, אבל אני חושב שהדבר הזה בחזית הוא מבנה לייצוב החזית בזמן העבודות בפנים.
הגיעו ימים טובים - במקום חגורות בטון אדירות שיוצקים בצד הפנימי של החזית - מקימים את הפיגום הנאה הזה - ולא מאבדים את הקשר עם החזית מבפנים (אינשאללה). לי זה נראה כמו לקוח ממאמר בכתב-עת בינלאומי על שימור, ועשה לי הרגשה טובה לקראת תשעה באב.


יום חמישי, 12 ביולי 2007

מחירי הדיור

אז כמה עולה לשכור כאן דירה?
אחד הקיטורים המקובלים הוא שכאן אפילו יותר יקר מבתל-אביב. אז אולי זה לא עד כדי כך - הנה כאן המחירים מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. ברבעון הראשון של 2007 המחיר עמד על כמעט 2,400 שקל לדירת 2.5-3 חדרים בירושלים, לעומת 2,900 בתל-אביב. לדירת 3.5-4 חדרים, שילמנו בירושלים 3,000 שקל, לעומת 4,000 ששילמו השוכרים בתל-אביב. יתר האזורים בארץ נמצאים בליגה אחרת. יותר מזה: שכר הדירה בתל-אביב עלה בשנת 2006 ביותר מ-5%, ובירושלים הוא עלה בקצת פחות מ-2% (הנתונים כאן).

אז החדשות הן טובות או רעות? חשוב שמי שרוצה יוכל לשכור כאן דירה - חשוב מאוד. מדובר בסטודנטים ומשפחות צעירות שהם התקווה של העיר. אבל חשוב יותר שהם יוכלו להשתקע כאן. אז מה בדבר קניית דירה?

מבחינת המצב ביחס לתל-אביב וליתר אזורי הארץ המצב פחות-או-יותר דומה לשכירות. הנתונים (כאן) אומרים שדירה של 2.5-3 חדרים היינו יכולים לקנות (מבעליה המתגוררים בה - לא מקבלן) ברבעון הראשון של 2007 ב-760,000 שקל, ודירה של 3.5-4 חדרים ב-1,080,000 שקל. בתל-אביב זה קצת יותר יקר, וביתר אזורי הארץ נמוך יותר. אלא מה - בתל-אביב המחירים עלו ב-2006 ב-2.6%, ובירושלים - שימו לב: 12.1%.

אז אם זה ממשיך ירושלים הופכת לעוד יותר יקרה, ועוד פחות נגישה לאותן משפחות וצעירים שרוצים להשתקע בה. מה עושים? יכול להיות שמול הנכונות של תושבי חוץ לשלם הרבה כסף עבור דירה בירושלים, יצטרכו מי שירצו לקנות כאן דירה לבחור בין דירה קטנה, או רחוקה יותר מהמרכז. כדי שהם בכל זאת יעדיפו שני חדרים במרכז העיר, או ארבעה בגילה, על-פני חמישה פלוס גינה במודיעין, העירייה צריכה לתת להם גם את הסיבות להישאר בעיר - תרבות למשל - וגם את האפשרות לגור בגילה ולהרגיש קרובים, קרי תחבורה ציבורית טובה מאוד.

שמעתי טענות נגד המת"צים של דרך חברון ושל קרן-היסוד. אם הם נותנים לצעירים את ההרגשה שאפשר לגור בשכונה פריפריאלית (גילה, תלפיות-מזרח) ולהרגיש בירושלים - הם עושים את העבודה.

יום חמישי, 5 ביולי 2007

עשרים אלף יח"ד מעבר לקו הירוק לרגל יום ירושלים

מועצת העיר החליטה, בנוסף להעברת תכנית המיתאר העירונית לועדה המחוזית, על ייזום שכונות חדשות בוואלאג'ה, גבעות עלונה, ועטרות, בהיקף כולל של 20,000 יח"ד. הידיעה בהארץ כאן. מה קורה כאן? נראה כאילו מישהו - אולי יהושוע פולק - מנצל את שעת הכושר של ביטול תכנית ספדי להעברת תכניות בעייתיות בלשון המעטה. וואלאג'ה? אין תשריטים אבל כתוב בידיעה שהשכונה החדשה תחבר בין גילה למלחה, כלומר תכנית קשה מאוד מבחינה סביבתית, שלא לדבר על הבחינה הפוליטית. עטרות? האם הרעיון הוא למנוע לחלוטין הסכם עתידי? ייתכן מאוד שכן. ומה עם שמירת עטרות כעתודה להתרחבות התעסוקה? לא היום. והשיא - גבעות עלונה (בגדה הצפונית של עמק הארזים - בואכה בית-איכסא). הגבעות הוצאו מתכנית ספדי עוד בשלבים מוקדמים של הדיון עליה והנה הן חוזרות בגדול.

יום שישי, 22 ביוני 2007

עוד בניין לשימור נהרס

עוד בניין לשימור נהרס. הכתבה כאן, ואת תמונת הבניין עוד אפשר לראות בזומאפ כאן.
עוד דוגמה לחוסר ההבנה והרגישות, ולחוסר התקשורת בין גופי השימור לגופי התכנון. צריך להבין שזה לא משחק סכום אפס, ואפשר שכולם ירוויחו.

יום רביעי, 9 במאי 2007

תחרויות







תחרות אדריכלית\תכנונית מעניינת

Just Jerusalem
"ירושלים צודקת" או "רק ירושלים".

התחרות היא חלק מפרוייקט גדול של MIT ששמו ירושלים 2050.
מתוך אתר התחרות - בתרגום חופשי:
מטרתה של תחרות זו היא לפתח גישות חדשות ופתרונות פוטנציאליים לבעיות הסבוכות בפניהן ניצבים תושבי ירושלים על בסיס יומיומי. אנו מקווים לעודד חשיבה חדשה על הנושאים הסבוכים והקשיים הניצבים בפני ירושלמים, ללא קשר למוצא אתני, דרך התבוננות באפשרויות עתידיות לעיר פלורליסטית, צודקת ובת-קיימא אותה חולקים ישראלים ופלסטינים.

קיימים ארבעה מסלולים להגשת הצעות: תשתית פיזית, תשתית כלכלית, תשתית אזרחית ותשתית סימבולית.
אתר התחרות - כאן
אתר הפרוייקט - כאן

"תצפית סלע" חוזרת
תחרות אדריכלית לתכנון מחדש של "נקודת ציון יחודית" באזור עליו תוכנן מגדל התצפית ליד ארמון הנציב. המטרה היא למעשה לייצר על-ידי תחרות את החלופות הלא-מגדליות אותן בקשה המועצה הארצית לשקול. לאחר התחרות תוצגנה שלוש העבודות הזוכות בפני הוועדה המחוזית, לצד חלופות מגדליות שיציג היזם.

המגישים עושים שרות ליזם, אך לא ללא תמורה - העבודות הזוכות ייזכו את מגישיהן בפרסים כספיים ובפרסום בכתב העת "אדריכלות ישראלית"

לא ברור עד מתי יתפקד אתר התחרות אך כרגע הוא קיים כאן. הפרוגרמה כאן, והתקנון כאן.

יום שישי, 20 באפריל 2007

הרכבת הקלה


עכשיו שהונפו שני חלקים מתוך גשר המיתרים המפורסם, רואה גם מי שלא מגיע אל מרכז העיר או אל רחוב הרצל או אל צומת הגבעה הצרפתית או לכל מקום אחר בו עובדים על הרכבת - את העבודה על הרכבת הקלה. מה מבטיחה הרכבת לירושלים?

אריה שחר המנוח אמר פעם כי זו הרכבת הקלה היחידה בעולם שחוצה את העיר מצד אל צד ולא עוברת אפילו במרכז תעסוקה אחד. הוא התכוון לכך שהקו הראשון - שהוא זה שנמצא בביצוע כרגע - עובר לא רחוק ממרכזי התעסוקה של העיר - אך לא ממש מגיע אליהם. הר הצופים - הדסה והאוניברסיטה, הר חוצבים, גבעת שאול, והדסה עין-כרם הם המרכזים העיקריים אותם "מפספס" הקו.

אז מה בכל זאת יוצא לנו מזה? קודם כל מרכז העיר - הקו עובר ברחוב יפו לכל אורכו, וניתן להניח כי הוא יפיח חיים ברחוב - גם בגלל שיפו יהפוך בחלק גדול למדרחוב. התחבורה מהשכונות הצפוניות, כמו-גם מקרית-יובל והאזור - אל המרכז - תהיה נוחה ומהירה יותר. האם זה מספיק כדי לקיים קו רכבת? לא בטוח. אבל אולי זה יספיק כדי לא לנטוש את הפרוייקט לאחר הקו הראשון - ולהמשיך אל יתר המערכת.

חוץ מזה - קיימות גם כוונות לגבי קווים המזינים ואוטובוס מיוחד רב קיבולת.

מפת המערכת המלאה כאן, ועוד המון מידע בוויקיפדיה - כאן

יום חמישי, 5 באפריל 2007

תושבי חוץ

מאז אכלוס "כפר דוד" שבממילא, ואולי גם לפני כן, נשמע החשש מפני תושבי חוץ הקונים דירות בירושלים וגורמים לשני תהליכים: עלייה לא ריאלית במחירי הדירות (מעט נתונים בידיעה ב-"מקור ראשון" כאן), והתהוות "מתחמי רפאים" העומדים שוממים רוב ימות השנה, ומאויישים רק כאשר תושבי החוץ מגיעים לשהות בדירה שקנו.

ניתן להניח שתושבי החוץ המרשים לעצמם להשאיר דירה ללא השכרתה משך רוב חודשי השנה, לאחר שנקנתה במחיר הגבוה משמעותית ממחיר השוק - לא חשופים ללחצים כלכליים כגון הנחות בארנונה למשכירים. לא ברור איזה מנגנון יכול לגרום לדירות להיות מאויישות משך כל ימי השנה. לגבי העלאת מחירי
הדירות הרבה מעל מחירי השוק - יאמרו אולי הכלכלנים כי השוק עושה את שלו, אך ההנחה היא תמיד כי האנשים נוהגים באופן רציונלי, או כזה שיביא למקסימום את רווחיהם. קניית דירה בעיר הקודש היא כנראה לא מעשה רציונלי.

אך כמה כאלו ישנם בכלל? עד כמה נפוצה התופעה? לאחרונה פרסם משרד התיווך "אנגלו-סקסון" כי אחד מכל ארבעה רוכשים הוא תושב חוץ (כאן). בכתבה מצויין גם כי ברחביה הנתון הוא אחד מכל שניים. יש לקוות כי הנתונים בפועל נמוכים יותר - למשל מפני שלא הובאו בחשבון רוכשים המתקשרים ישירות עם יזם או מוכר, או משרדי תיווך קטנים. לא ברור גם כמה מתושבי החוץ אכן מגיעים לדירתם בירושלים לחלק קטן מהזמן, וכמה מהם עוברים בפועל להתגורר בעיר
לפני מספר ימים פורסם מאמר בנושא בהארץ (כאן - כדאי מאוד לקרוא גם את התגובות).ץ

יום ראשון, 1 באפריל 2007

מתחם משרד החוץ

הדמייה של מתחם משרד החוץ שנמצא כרגע בבנייה - מתוך אתר ממ"י (כאן) בנוסף ל-600 יחידות דיור, עתידים לקום גם שני מלונות, בהיקף כולל של 600 חדרים.

לתשריט באתר ממי
לתקנון באתר ממי

עתירה שהוגשה נגד מינהל מקרקעי ישראל ונגד חברת ב. יאיר, על-ידי חברה שלא זכתה במכרז (כאן) - נדחתה.

יום חמישי, 22 במרץ 2007

דיור בר-השגה

שיכוני אולסוונגר מתוך
www.ganim.org
מחירי הדיור עולים, והאוכלוסייה הצעירה עוזבת. במצב זה, כך טוענים רבים וטובים, ובראשם מצדדי תכנית ספדי, יש לבנות למגורים - והרבה. האם חשוב שמחירי הדיור ירדו?

כאשר הציגו הכלכלנים יורם מישר ואבי בן-בסט את התנגדותם לתכנית מערב ירושלים (
יחד עם עוד חמישה פרופסורים מהמחלקה לכלכלה באוניברסיטה העברית - עיקרי המסמך כאן ותמצית קצרצרה גם כאן), הם טענו כי עליית המחירים אינה דבר שיש לחשוש מפניו, וכי מחירים גבוהים מאפיינים כל עיר גדולה וטובה. הם טענו אז (2004) כי: "לא ניתן לאחוז את המקל משני צדדיו: גם לטעון שמחירי הנדל"ן הגבוהים בירושלים מבריחים ממנה אוכלוסיה, וגם לטעון שמחיר הנדל"ן הנמוכים מונעים את הכדאיות הכלכלית של התחדשות מרכז העיר, באמצעות תוכניות פינוי-בינוי או באמצעים אחרים". לשיטתם של הפרופסורים, מרכז העיר אמור להיות צפוף ויקר.

האם יש מקום לדיור "בר-השגה" בירושלים? הניסיון הקיים בשיכון הציבורי בירושלים אינו מוצלח - שיכוני מוסררה, שיכוני בקעה, שיכוני אולסוונגר, מתחם הנורית - כל אלו ואחרים נכשלו ועתידים לפנות את מקומם ללא גאווה או תשואה רבה. אולי כמו שיכוני קרביני-גרין בשיקגו (קצת אינפורמציה כאן).

קיימים גם מודלים אחרים, כמו זה שהציע דן דרין (הארץ, 21-3-2007), לפיו העירייה תגדיל את אחוזי הבנייה - חלק מההגדלה ישמש לטובת הציבור, וחלק כתמריץ ליזם. כרגיל - הרשות מוזמנת להתפרק מהנכס היחיד שיש לה - הקרקע, בתואנה שכולם ירוויחו. לדעתי קיימת כאן חשיבה לטווח קצר - לאחר שהפרוייקט ייבנה בכ-500% בנייה (לגובה) לא יישאר בידי הרשות כל קלף. התהליך המוצע דומה להפרטת כל שירות ציבורי אחר - בטווח הקצר יש מי שיעשה את העבודה במקום הרשות, אך בטווח הארוך אין לרשות כל שליטה על השרות הציבורי שהיא אמורה לתת.

האם השוק יכול "לעשות את שלו"? ציפוף מרכז העיר ושידרוגו מבחינה פיזית עשוי להעלות את הביקושים ואתם את ערכי הקרקע. ייתכן שעם יצירת מרכז חזק, צפוף, מבוקש ויקר יווצר "מפל ביקושים" ואתו "מפל מחירים" טבעי ככל שמתרחקים מהמרכז, בצורה שתביא את המחירים בשכונות הקיצוניות לשווי משקל, ותיצור שם "דיור בר-השגה".
י

יום חמישי, 15 במרץ 2007

מגורים או תעסוקה

מה יותר חשוב בירושלים כיום - מגורים או תעסוקה? התשובה המתבקשת: גם וגם! אבל זה לא כל-כך פשוט. נניח שאנחנו חברי הועדה המחוזית, ומגיע אלינו יזם עם תכנית לשינוי ייעוד למגרש במרכז ירושלים - ממשרדים למגורים. בואו ננסה לפרק ולפרט את השיקולים

ראשית ישנו השיקול של הבאת אוכלוסייה לעיר במטרה להגדיל את האוכלוסייה. בשיקול זה חבוי גם השיקול הדמוגרפי של שמירה על הרוב היהודי בעיר, וגם השיקול של חיזוק העיר באוכלוסייה ממעמד חברתי-כלכלי גבוה. הכל בהנחה שמדובר במגורי "יוקרה" שמיועדים בעיקר ליהודים בעלי אמצעים. האם אותם קונים גם יגורו בעיר? זו שאלה אחרת. לגבי שמירה על הרוב היהודי יש שיקראו לכך גזענות, ויש שיציעו את החלופה של ויתור
על שכונות במזרח העיר והעברתן לרשות הפלסטינית - כדי לאזן את הדמוגרפיה. גם למדיניות זו יש כמובן התנגדות, ויש שיקראו לכך טרנספר.

אנסה להניח לרגע בצד את כל הנ"ל. השאלה בעינה נותרת - האם לירושלים חשובים יותר תושבים שיגורו בה ויחיו אותה, או כפי ששמעתי מפי כלכלן שאני מעריך "שיגורו בחוץ אבל שיפעלו בפנים". כלומר חשוב יותר לפתח בירושלים תעסוקה, שרותים, חינוך גבוה, תרבות וכולי - ולהפוך אותה למרכז מטרופוליני - כשתושבי המטרופולין כולו פועלים בעיר והם שמחיים אותה. מצב כזה שורר בתל-אביב, כאשר המטרופולין מונה כ-3 מיליון תושבים - פי 8 מאוכלוסיית העיר תל-אביב - יפו. (הנתונים כאן).

ובכן - האינטואיציה אומרת שמרכז מטרופוליני הוא סוג העיר בה אנו רוצים לחיות. מרכז חי ותוסס אליו מגיעים מכל רחבי המטרופולין לצורך שרותים, תעסוקה, תרבות ועוד, ובו נפגשים הקצוות. הנתונים במקרה של ירושלים מראים לנו שיש עדיין דרך לעבור.

האזור המטרופוליני של ירושלים מונה כמיליון יהודים (מהם 850 במחוז ירושלים הכולל בנוסף לעיר ירושלים את מבשרת ציון, אבו גוש, בית שמש, קרית יערים וישובי מטה יהודה. בנוסף בשטחי יו"ש עוד 30 אלף במעלה אדומים + 27 אלף בביתר עילית + 11 אלף בגבעת זאב + 7 באפרתה + ישובים קטנים נוספים כגון הר-אדר, תל ציון, ישומי גוש עציון וכולי - רוב הנתונים כאן וכאן). בנוסף ליהודים קיים מספר גדול של ערבים, שלצורך העניין ניתן להניח כרגע כי אינם נכנסים לעיר לפעול בה, בשל הבעיות שמערימה גדר ההפרדה. הגענו אם כן למטרופולין הכולל בסך-הכל פי 1.4 בערך מסך תושבי העיר. במילים אחרות - רוב תושבי המטרופולין (יותר מ-70%) מתגוררים בירושלים.

מה שיוצא מכך הוא שאין כל-כך מקום "לגור בחוץ". לירושלים אין את העורף שיש לתל-אביב - הערים הסובבות אותה. את ירושלים סובבים בעיקר הרים... כדאי לציין שיש לירושלים פרברים - אך הם נחשבים לחלק מהעיר ונמצאים בתוך גבול השיפוט שלה: גילה, רמות ופסגת זאב הם העיקריים שבהם.

אם כך, אנו חוזרים לתשובה הראשונה - גם וגם. גם מגורים וגם תעסוקה, שרותים ותרבות. עכשיו צריך רק לתכנן את זה.


לינקים שימושיים

נשתדל לעדכן כאן ככל שנוכל - הצעות יתקבלו בשמחה

תכניות בניין עיר
עיריית ירושלים
מינהל מקרקעי ישראל

מפות ותצלומי אויר
מידע גיאוגרפי מעיריית ירושלים
תצלומי לווין של גוגל

מפות ותכניות היסטוריות
מפות עתיקות מאוסף ערן לאור

יום שני, 12 במרץ 2007

תוכנית המתאר לרחביה

בימים אלו מקודמת תוכנית מתאר חדשה לשכונת רחביה. תוכנית המתאר קובעת כללי שימור ופיתוח לאזור רחביה ההיסטורית ושכונת קריית שמואל הסמוכה לה. התוכנית מגדירה 150 מבנים לשימור בדרגות שונות ומאידך מתירה בנייה לגבהים של בין 4 ל-6 קומות ע"פ רמת הרגישות של אזורים שונים בתחומה. כמו כן כוללת התוכנית הסדרי תנועה חדשים הכוללים מיתון תנועה בתוך השכונה, חפירת מנהרות רכב מתחת לרחובות רמב"ן ועזה והקמת חניונים תת קרקעיים בגימנסיה העברית, בטרה סנטה, מול בית הנשיא ובשולי עמק המצלבה. היוזמה לתוכנית זו באה מתושבי השכונה ונערכו כנסי תושבים כדי לדון בה, שהאחרון בהם נערך ב-11 למרץ. האם התוכנית טובה לשכונה או פוגעת בה? האם היא תפתור את בעיות השכונה? האם זו סנונית ראשונה בשורה של תוכניות שיסדירו את תכנונן של שכונות אחרות בירושלים? ימים יגידו.

שאלות לאחר דחיית תכנית ספדי

תכנית ספדי נדחתה. האם המשמעות היא שנראה בעיר יותר מגדלים? האם העיר תצטופף כפי שמבקשת תכנית המיתאר החדשה, והאם עתודות הקרקע הגדולות שנתגלו על-ידי ירושלים בת-קיימא וקיומם אושש על-ידי תומר גוטהלף, יתבררו כזמינות, או שגם בהן התכנון ייתקע.

האם מחירי הדיור ימשיכו לעלות, והאם זה טוב או רע? האם נראה בעיר הסבה של אזורי תעסוקה ומסחר למגורים, ומה זה יעשה למרכזיות של ירושלים?