יום שבת, 27 בדצמבר 2008

הועדה המקומית *לתכנון*

המקומית דחתה את התכנית של לבייב להפוך את מתחם מלון "הנשיא" למגורים במגדלים. לפני שנה זה היה נראה בטוח, אבל בישיבה הראשונה של המקומית הוחלט כי:

"המדיניות של תוכנית המתאר החדשה לירושלים וגם של מינהל התכנון ומהנדס העיר היא לא לאפשר שינוי ייעוד ממלונאות למגורים במרכז העיר, וזאת כדי לפתח את תחום המלונאות באזור זה" (מיינט)

חבל שהם לא הספיקו לתפוס את יואל משה סלומון 1, ואם לא לשמר, אז לפחות לא להתיר שם מגורים.

החדשות הן שהמקומית מתחילה לחשוב כמו ועדת תכנון עניינית. זה יפה ומרענן, אבל כדאי לזכור שזו הישיבה הראשונה - יריית הפתיחה לא בספרינט של 100 מטר לתיקון כל בעיות העיר, אלא בריצת מרתון קבוצתית על מכשיר ריצה - מוזיקה רועשת מסביב, כל אחד מנסה לכוון למהירות אחרת, תקלות והפסקות חשמל. שיהיה בהצלחה.

אמנם את התגובה של אנונימי לפוסט על תכנית המיתאר ראיתי רק אחרי שכתבתי את הפוסט הנוכחי, אבל תודה,

ושאפו ענק ליקיר הבלוג דודו, שכבר חודשים שותף כל יום בנסיון למימוש החזון שלו, והיום רואה את זה קורה. יישר כח!

יום שישי, 26 בדצמבר 2008

תרבות חיים עירונית, גם לחיילים משוחררים

יוזמה פופוליסטית מסוכנת של ביבי ויושב-ראש צומת, אחד משה גרין. כל חייל משוחרר יקבל קרקע בפריפריה. כדאי לקרוא את הכתבה בגלובס. מופיעים שם מושגים שחשבתי שנעלמו, כמו "ייהוד הקרקעות". לצד המונח הגזעני הזה מופיע דיסקליימר שמודיע שההטבה תינתן גם למשוחררים שאינם יהודים... אז ייהוד או לא? כנראה שאנחנו לפני בחירות.

שימו לב למה שאומר גרין: "..לצד כל יישוב ניתן יהיה להקים מערכות שלמות של אזורי תעסוקה..". נו יופי. אפילו כשהקימו את עיירות הפיתוח בנגב היו יותר מקצועיים. הרי מה יקרה בחמש עשרה השנים שיעברו עד שיקימו תעסוקה?

אבל הבעייה האמיתית היא לא הגזענות ולא חוסר המקצועיות. הבעייה העיקרית היא הקצאה לא אחראית של קרקעות, שהן המשאב היקר ביותר שלנו, לדיור צמוד קרקע, בהפוך לגמרי לתמ"א 35. רוצים לעודד את המשרתים בצבא? תנו להם דירה בעיר! זה win-win - גם תשמרו על השטחים הפתוחים, וגם תתנו לחיילים המשוחררים להיות במקום שבו הם באמת רוצים להיות - ליד אנשים. בעיר.

סחף ירוק
מה קורה כאן? כל-כך משעמם בירושלים שאני מתעקש לכתוב על ענייני סביבה, ועוד בכזו נימה ירקרקה?

יום שלישי, 23 בדצמבר 2008

הנחה בחנייה לתושבי העיר

וואוו! מעשה קטן, אבל בדיוק בכיוון הנכון.
בעצם, למי שמתנייד עם רכב פרטי בעיר זה לא-כל-כך-קטן..

עיריית ירושלים תתן הנחה בחנייה לבעלי כרטיס ירושלמי. מיינט היו היחידים שאני ראיתי שפרסמו את ההודעה לעיתונות.

בדיוק ככה העירייה צריכה לעבוד - לא לנסות לספח את תושבי מבשרת ואת הארנונה למגורים שהם משלמים, אלא לגבות מהם עבור שרותים (כגון חנייה) יותר ממה שהיא גובה מהירושלמים. ככה עיר מטרופולינית מרוויחה.

ולתשומת לב העירייה: עד שמוצאים את ההודעה לעיתונות! אפילו בסעיף ההודעות באתר שלכם זה לא מופיע (נכון לעכשיו). כתוב שיש פרטים באתר העירוני (וכאמור נאדה) ובאתר של כרטיס ירושלמי (וגם שם נאדה!). מה קרה - רק העיתונות זה הקשר עם הציבור? אין אינטרנט?

ברקת מקפיא את תכנית המיתאר?

ביום ראשון היה כתוב במיינט שניר ברקת ביקש להקפיא, כלומר לדחות בשלושה חודשים את הפקדת תכנית המיתאר העירונית. רעיון לא רע מבחינתו - להיכנס לתוך תכנית סגורה וגמורה באמת קצת מחשק אותו (והכוונה איננה שזה עושה לו חשק:). מעניין אילו שינויים הוא ינסה להכניס. אני הייתי ממליץ על תכנון אחר במזרח ירושלים, אבל אני משער שתחומים אחרים, כמו תרבות ותיירות (במערב העיר), יותר יעניינו אותו.

הפעם האחרונה שראש העיר התערב ברגע האחרון הייתה בתכנית ספדי. הנה התמונה ההיסטורית (קרדיט). לימינו של ראש העיר (היוצא) - סגנית ראש העיר (הנכנס), חברת המועצה ומחזיקת תיק התכנון - נעמי צור.


[תכנית המיתאר העירונית, תשריט 1]

יום שבת, 20 בדצמבר 2008

תפסיקו כבר למחזר בקבוקים

רוצים לעשות משהו למען הסביבה מחר? אל תקנו מים בבקבוקים (אם יש לכם מים בברז). בטורונטו לקחו את זה רחוק ואסרו למכור בקבוקים עם מים בכל תחום העיר. וזו עיר גדולה - אמנם קצת יותר קטנה מירושלים בשטח, אבל מתגוררים בה יותר מ-2.5 מיליון אנשים.

אבל אם ממחזרים אז מה הבעייה בעצם? בואו נתחיל מהתחלה
  • מאיפה מגיעים המים: רמת הגולן? מעיין עין-גדי? הגליל העליון? אלו מים ששייכים לבתי גידול טבעיים. אם המים שאתם שותים הם מיובאים - עיברו לנקודה הבאה
  • איך הם הגיעו אליכם: משאיות מזהמות? אוניות המזהמות חוץ מהאויר גם את הים?
  • לאן הם הולכים:
  • לזבל: אין צורך להרחיב - הנפח של הבקבוקים האלו עצום, והם יהיו במזבלה גם כשהנכדים של הנכדים שלכם ילכו לבקר שם. לא מומלץ..
  • למיחזור: שוב משאית (זיהום), ואז תהליך המיחזור עצמו, שגם הוא פולט מזהמים, ובסופו - הבקבוקים לא יתפרקו ו-"יחזרו לטבע", אלא יהפכו למוצר פלסטיק אחר, שהוא - ממש לא בטוח שימוחזר.
  • חשבתם שסיימנו? על הדרך עזרתם לשמן מערכות כלכליות עצומות שלא בהכרח מחוייבות לסביבה - יצרני הבקבוקים, חברות המשקאות (רובן תאגידים בינלאומיים - כך שהכסף לא בהכרח נשאר בישראל, אבל דווקא המחוייבות לסביבה אולי כן קיימת...) ואולי עוד מישהו שלא חשבתי עליו.
וכל זה בשביל לקבל מוצר שמגיע בצינורות אליכם לברז, על-ידי משאבה חשמלית, אחרי שנשאב על-ידי רשות ממשלתית שיש לה איזשהו סוג של מדיניות שמירה על מקורות המים. בלי משאיות לשום כיוון, בלי פלסטיק, בלי השתלטות על מעיינות ששייכים לכולנו.

אז מספיק עם הבקבוקים האלו.

מגבונים לחים בהרי ירושלים
קשה לכם לחכות למחר? רוצים לעשות משהו למען הסביבה היום? אז תפסיקו לזרוק מגבונים לחים לאסלה, או יותר טוב - תפחיתו את השימוש בהם בכלל.

רוצים לראות לאן הם מגיעים? בבקשה:
נוף מגבונים בהרי ירושלים


ומקרוב


אלו ממש ישנים:


והנה המקור
אם השיחים ליד נראים לכם כמו עגבניות אתם צודקים. כן, כן - הזרעים הגיעו עם המגבונים...


גם כשהביוב לא פורץ - הם מגיעים שלמים לגמרי למכון הטיהור בנחל שורק.

מאי שווארמה
ודבר אחרון - פעם הבאה שאתם אוכלים ב-"מאי שווארמה" בסוקולוב בחולון, תגידו לו שהוא שכח סטוק של פליירים מתחת לסיבוב מוצא:

יום שני, 15 בדצמבר 2008

סליחה, עשרים ושתיים עבר?

ככה זה נראה בחדר הבקרה של אגד?
סביר להניח שאם אתה לא יודע את המועד המשוער המדוייק של הגעת האוטובוס, האינפורמציה שיש לך כשאתה מגיע לתחנה היא בעיקר כמה אנשים יושבים ומחכים. כנראה שתהיה מצוייד גם באיזשהו מידע על התדירות של הקו שאתה צריך, וזהו.

כדי להגדיל את רמת הוודאות אתה עושה אחד משני דברים: שואל את אחד הממתינים את השאלה שבכותרת, או שוקע בחישובי הסתברות הכרוכים בהנחות לגבי משך הזמן בין הגעת הנוסעים לתחנה, והסבירות שהאוטובוס מגיע בתדירות שאתה חושב שהוא מגיע. סביר שהחישוב יקח אותך עד לעלייה לתולעת הירוקה המזדחלת.

כולם כבר כתבו שמה שחסר זה מפות ומידע - והנה - רק אתמול הגעתי לעיתוני השבת וראיתי שיש לוח ממוחשב שמקבל נתונים מ-GPS שיושב על האוטובוס, ומודיע כמה זמן בדיוק נשאר לחכות (היום זה גם במיינט). סחטיין. אולי בסוף יהיו גם מפות שידריכו אותי איזה קו מגיע למקום שאני צריך.

יום רביעי, 10 בדצמבר 2008

סמינר ירושלים באדריכלות



ומעניין לעניין - באותו עניין...

הכנס הקרוב של סמינר ירושלים באדריכלות (25-27 בינואר 2009) יעסוק בנושא: עיצוב ירוק - מתאוריה למעשה. האנשים שידברו נשמעים ממש ממש רציניים, ואני מקווה שימלאו בתוכן את העמוד באתר המוקדש לתמלילי ההרצאות.

יום שבת, 6 בדצמבר 2008

חוק התכנון לצמצום הנסועה

לא - עדיין לא אצלנו. בקליפורניה מנסים להקטין את פליטת גזי החממה על ידי חקיקה בענייני תכנון. החוק החדש (SB 375) נותן תמריצים לרשויות לייצר תכניות ולהראות שהן מובילות לירידה בפליטות הפחמן. אחרי שלב התכנון, ישנם תמריצים לעמידה ביעדים הסביבתיים.

מה הקשר לתכנון? אתן דוגמא - רשות שמייצרת פרוייקטים להליכה ברגל ותכנון מוטה תחבורה ציבורית, תקודם לראש התור לתקציבי תחבורה ממשלתיים ופדרליים. הצפי הוא שהחוק יעודד מילוי (infill) וציפוף.

האם לא סומכים שם על מוסדות תכנון? אולי להפך - מנסים לתת להם רוח גבית לפרוייקטים של smart growth? כך או כך - זו דוגמה לאיך מערכת תכנון מאוד מבוזרת מנסה להתערב לטובת חזון מסויים, ונגד מגמה רווחת - הפרבור. היא עושה את זה דרך מערכת ביקורת שבסופה ברז התקציב.

ואצלנו? מערכת מאוד ממורכזת, והממשלה שולטת על כל תכנית שמוסיפה זכויות (!), דרך הועדות המחוזיות של משרד הפנים. אז אחרי "ישראל 2020, תמ"א 35, וכל מה שבאמצע ואחרי - מסתבר שעדיין הממשלה לא החליטה אם היא מקימה ישובים חדשים או לא. תמ"א 35 קבעה בהוראותיה שכל פיתוח יהיה צמוד דופן (6.1), ושיש לצמצם את תופעת הפרבור (מטרה א'), והנה - מרשם:

[המפה מתוך מאבק לכיש של החברה להגנת הטבע]

אחרי שבספטמבר המועצה הארצית דחתה אחד לאחד את כל העררים נגד הקמת היישוב "מרשם" למפוני גוש קטיף (הנה הפרוטוקול), החברה להגנת הטבע הגישה עתירה. הנה כך מתנהל תכנון בישראל: הממשלה מחליטה בניגוד למדיניות של עצמה, דוחה את כל העררים, ותיאלץ להצדיק את מעשיה בבית המשפט, שהופך להיות זירת התכנון המשמעותית...

שמעתי על זה מהסביבה

עוד עניין משפטי בעניין מרשם: נכון שבתכנית המיתאר למחוז הדרום הוא מופיע, ובתמ"א 35 אכן כתוב שאחד התנאים שבהם מותר לפתח לא בצמידות דופן הוא קיומו של הפיתוח המוצע בתכנית מחוזית מאושרת. אבל כתוב שם גם שמוסד תכנון צריך להשתכנע שהבינוי המוצע ... משתלבים באופי הסביבה ואינם פוגעים בערכי טבע, נוף, חקלאות ומורשת וברציפות השטחים הפתוחים (6.1.3 ס"ק 3).

קצת על SB375:
ראיון עם יוזם החוק
מכיוון פיתוח בר-קיימא
בעד ונגד ב-San Francisco Chronicle

ואם משעמם לכם, נסו את תרגומי גוגל לעברית של הראשון, השני, והשלישי.

יום רביעי, 3 בדצמבר 2008

עניינים טכניים או: משתמשי אקספלורר הכל בגללכם

לוגו אקספלורר
אנשים אמרו לי שהבלוג נתקע כשפותחים אותו באקספלורר. בדקתי - ואכן כן... לא רציתי להתעלם ממכם, משתמשי אקספלורר, כי בכל-זאת - אתם 66% מהמבקרים. ניסיתי להקטין את מספר הפוסטים בדף הבית, אבל זה לא עזר. הדבר היחיד שנראה לי ששיפר במשהו הוא שהעפתי את אחד הדברים שהכי אהבתי - את ענן התגיות שהיה כאן --->
:-(

הדבר היחיד שמעודד הוא שהשיעור של משתמשי אקספלורר בבלוג יורד בהתמדה, אז אולי כשהשיעור יהיה ממש זניח, אחזיר את הענן. רק שאולי הירידה במשתמשי אקספלורר קשורה לזה שהוא היה תוקע את הבלוג...

אשמח לפידבקים...

יום ראשון, 30 בנובמבר 2008

בור מונבז


[תמונה קבוצתית עם בית לשימור המיועד להריסה]

ביום שישי מחינו, במסגרת "בתים נכחדים" על ההרס בחזית ליפו של נחלת שבעה.
החדשות המעניינות ששמעתי שם, שאחר-כך ראיתי שכבר נמצאות בעיתון, הן שהפרוייקט של אפריקה-ישראל ברחוב מונבז-הנביאים - הוקפא. כן - "הנביאים קורט" (סליחה - haneviim court, ואם הלינק כבר לא עובד - תודיעו לי) כנראה לא יהיה. לפחות לא כרגע.

חדשות טובות? לא בטוח. ההרס כבר בוצע, וכל יום שעובר משאיר אותנו עם בור - פצע פתוח במרכז העיר. הפרוייקט החדש שייבנה בבור ביום מן הימים עלול להיות עוד-יותר-גרוע, ועוד לפני זה - מקבלי ההחלטות יתרגלו לבור, וכך הוא עלול ללוות אותנו הרבה שנים...

-- עדכון: זה הגיע גם למיינט --

יום שני, 24 בנובמבר 2008

אולי בכל זאת קניון?



היום ישבתי עם אמא שלי בבית קפה נחמד בקניון נחמד (לא בירושלים). אני, כרגיל, התחלתי ללכלך על קניונים, ואיך הם הורסים את מרכז העיר - בלה בלה בלה...

אמא ענתה לי בפשטות: "אבל זה כל-כך נוח...". והיא צודקת - חנייה בשפע ובחינם, מרחב ציבורי מחומם בחורף ומקורר בקיץ, החנויות לא בהכרח יקרות - לפעמים אפילו זולות. אז מה לא בסדר?

אולי אם זה הורג את המרכז אז זה מה שצריך להיות - שוק חופשי.

אז את הסיבות למה העיר צריכה מרכז אני לא מתכוון לנתח עכשיו, אבל זו שאלה אמיתית - אולי מה שצריך זה להרוס את המרכז, להגדיל את גן העצמאות על כל השטח, ולפזר בו קניונים קטנים - כמו במודיעין. אז בואו נניח כרגע שיש סיבות טובות להשאיר את המרכז חי ותוסס, ונמשיך.

(תלי תלים נכתבו על שיקולי המיקום של קניונים, ואני לא מתיימר לחדש כלום) אז אם העיר חפצה בשיקום כלכלי של המרכז, היא צריכה לנקוט מדיניות של העדפה כלפיו. שני דברים צריכים לקרות (והם כמובן קשורים זה בזה) - צריך שלחנויות תהיה איזושהי סיבה להתמקם במרכז, ושלקונים תהיה סיבה להגיע לשם.

אולי יש אלף ואחת דרכים לעשות את זה, אבל לי נראה שהמסחר שיוצא מהמרכז, ומקבל מהעיר את הקרקע לכך (אני מתכוון לכך שמאשרים לו תב"ע), צריך לשלם על זה. משהו כמו מס למסחר שהולך נגד המדיניות העירונית. איך למסות? לעירייה יש כל מיני אפשרויות - הכי פשוט זה לפי תעריפי הארנונה, אבל אפשר גם אולי דרך החניון (למה זה חייב להיות חינם? אולי החנייה של הקניון תממן את הוזלת החנייה במרכז העיר?), או דרך אספקת השרותים העירוניים, שיכולה להיות יקרה יותר מחוץ למרכז.

אז אולי החנויות יחשבו פעם נוספת איפה להתמקם, ואולי היזמים של הקניונים שעדיין לא נבנו, יחשבו שוב איפה להשקיע, ואולי הקונים שפתאום יהיה להם קצת יקר בקניון יגיעו יותר למרכז. אבל חוץ מכל אלו תהיה ניראות למדיניות העירונית, שזה משהו שאני מאוד ממליץ עליו לראש העיר החדש.

קו 19 החדש
רציתי להצטרף לטרנד של מדידת זמנים לקו 19. אז הנה: היום אחרי שאוטובוס אחד חלף בלי לעצור כי הוא היה מלא, לקח לי משהו כמו 45 דקות מצומת ניות להדסה ע. כרם, בעמידה דחוסה. לזכותו\חובתו של 19 ייאמר שהוא עשה הפסקת מנוחה של כ-10 דקות איפושהו בגולומב (סליחה תקלה).

יום חמישי, 13 בנובמבר 2008

ראש העיר אהלן


(אזיקונים בצמתים - אולי הסעיף הקטן ביותר בתקציב הפרסום. כל אחד עולה כחצי שקל)

נראה שניר ברקת לא לוקח לעצמו אפילו 100 שעות של חסד. ביום רביעי (למחרת הבחירות), עוד לא התחילו לנקות את הזוהמה, והוא כבר מודיע שאם יהיה צורך, הוא יוריד את הגשר המיותר - גשר המיתרים. בוקר טוב אדוני המנהל!

ברור שזו הייתה תגובה לשאלה - אולי שאלה פרובוקטיבית, וכולם כבר ניצלו כל במה כדי לומר שזה לא היה נכון להגיד את זה. קרויאנקר כבר הספיק להסביר שהחלופה הייתה גשר בטון סתמי, ושר הפנים הבהיר שכשלא מדובר בכסף של העירייה, לא כדאי להצהיר הצהרות.

אני משוכנע שניר ברקת ילמד לעבוד היטב עם התקשורת, למרות שהיא תנסה לעשות לו חיים קשים. מעניין אותי יותר מה הגישה שלו לתכנון ובנייה, לפרוייקטים שהחלו טרם זמנו, ולניהול בכלל. האם הוא יהרוס כל דבר שתועלתו נמוכה מעלותו? ומה יהיה כשנגיע למבנים לשימור? האם יהיה כאן מנהל כל יכול בסגנון טדי קולק? אני משער שבמשבר הקואליציוני הראשון, או בשביתה הראשונה של אגף התברואה - נראה איך ניר ברקת מנהל סכסוך ומשא-ומתן. שיהיה בהצלחה!


(לא - עדיין לא מפרקים - זה מההקמה :-)

Planning Jerusalem
נכון שתמיד רציתם להמליץ לחבריכם דוברי האנגלית על הבלוג? אז הנה לינק לתרגום גוגל של הבלוג לאנגלית.

יום רביעי, 12 בנובמבר 2008

חזרה לשגרה


(עוד צילום של גלית לוביצקי)

וואוו! חוזרים לשיגרה!
כלומר שהייצוג בראשות העיר ובמועצה דומה יותר לייצוג באוכלוסייה - למעט האוכלוסייה הערבית ששוב בחרה לא להצביע (אחרי האיומים של אבו-מאזן זה לא ממש מפתיע).

יהדות התורה קיבלו 24% מהקולות - די דומה לאחוז החרדים בירושלים. הסקר החברתי של 2007, שמחולל הלוחות שלו עלה ממש לא מזמן לאוויר (לצערי המחולל, בניגוד ליתר האתר של הלמ"ס, לא נגיש לפיירפוקס), מאשר את זה.

בשנה שעברה קצת חששתי, כי הסקר הראה פתאום הייתה עלייה בשיעור החרדים בעיר (בני 20+), אבל השנה רואים שזו הייתה קפיצה שנבעה ממדגם קטן.

ולתוצאות האמת - שיעור החרדים מקרב בני 20 ומעלה בירושלים (ממוצעים דו-שנתיים שמקטינים את הטעויות):
  • 2003-4 - 26%
  • 2004-5 - 27%
  • 2006-6 - 29%
  • 2006-7 - 28%
נ"ב: סחטיין לכל הפעילים (למען הסר ספק - אני לא הייתי אחד מהם). ניר ברקת אמר שהנצחון הוא של כולם (מזכיר משהו), אבל אני משער שאלו שרצו כמו מטורפים בחודשים, ובמיוחד בשבועות האחרונים, יודעים שזה במיוחד שלהם.

יום שני, 10 בנובמבר 2008

מאזן הגירה של מטרופולין ירושלים

יום לפני הבחירות הבלוגיה כמרקחה, והויכוחים עולים לטונים גבוהים. למי שלא מבין על מה אני מדבר שיסתכל רגע על ירושלים האחרת, או על התחקיר המדהים של אנדרגראונד02 עם שרית מלא יורדים מהעצים. לי אין משהו חכם לומר לכם, חוץ מאשר: לכו להצביע.



"התעוררות" מנסים להעיר אותנו עם נתוני הגירה, ומאחר שזה היום האחרון שאפשר להראות שלטי תעמולה בלי שזה יהיה פתטי, הגיע הזמן לממש את ההבטחה ולבדוק את זה.
אז ראשית לנתון הנדוש - מאזן ההגירה של העיר: בשנת 2007 עזבו את ירושלים 17,600 תושבים, ועברו אליה 11,200 (כלומר שהמאזן דומה לשנים קודמות - מינוס 6,400).

אבל כמו שכתבתי כאן כמה פעמים - אם הם עוברים לישובי המטרופולין ומרכז החיים שלהם נשאר בעיר - זו למעשה תופעה חיובית. זאת אומרת שמאזן ההגירה החשוב יותר הוא של האזור המטרופוליני כולו.

לצורך החישוב לקחתי את כל יהודה ושומרון כחלק מהאזור המטרופוליני של העיר - כי הנתונים מגיעים כך. זה לא מופרך לגמרי להניח את זה, כי תנועות ההגירה הגדולות יותר של יו"ש הם עם ירושלים ומחוז ירושלים. בכל אופן - זה די קשה להפריד.

ולתוצאות האמת: בשנת 2007 מאזן ההגירה של המטרופולין כמעט מאוזן (!). עזבו אותו כ-17 אלף איש, ועברו אליו כ-16 אלף.

זה כאילו לא נורא - מאזן מאוזן, אבל שימו לב למתחרים: את מטרופולין תל-אביב עזבו באותה שנה 29 אלף מתושביו, אבל 39 אלף עברו אליו (מאזן חיובי של כ-10,000 תושבים). המאזן של העיר תל-אביב - יפו, דרך אגב, היה כ-500 איש בלבד.

מבולבלים? אני מסיק מכל המספרים האלו, שראש העיר צריך לנסות למשוך תושבים למטרופולין ירושלים, או לפחות לנסות למנוע עזיבה שלו. זה אומר שיתוף פעולה עם השכנים - מעלה אדומים, בית-שמש, מטה יהודה, מבשרת-ציון, גבעת זאב, אבו-גוש, ביתר עילית, ואולי עוד כמה. כי אנחנו באותה סירה.

בקיצור, כרגע רוב ה-20 מהפרסומת של "התעוררות" - אלו שעוזבים כל יום - עוברים למטרופולין, וזה בסדר. הבעייה היא דווקא עם אלו שבאים מאזורי (מחוזות) הצפון, הדרום, חיפה - הם באים בהמוניהם למטרופולין תל-אביב ולא לירושלים. הם היעד שצריך להציב לפניו ראש העיר, ולא אותם 20 שעוזבים כל יום למבשרת, מעלה-אדומים, בית-שמש או ביתר עילית.

יום רביעי, 5 בנובמבר 2008

yes we can


אתר הכנסת)

כשקראתי על התיקון לחוק התכנון והבנייה המחייב נטיעת עצים במקום אלו שנעקרו בבנייה, ועל המחוייבות של מוסדות התכנון לבחון תכניות לפי תקנים של שטחים פתוחים, הרמתי גבה כמו כולם. זה בסך-הכל קריאה ראשונה, ומה הבעייה להעביר חוק בקריאה ראשונה, ונראה אותם מעבירים את זה כשיהיה על זה תג מחיר, וכולי וכולי.

אבל כשקראתי את נאום הנצחון של אובאמה, ואת נאום ההפסד של מקיין, הבנתי שמה שלציניקנים כמונו נראה כקלישאות חלולות, הוא אולי מקור הכוח האמיתי. והציניות - היא שמובילה אותנו לאבדון.

חזרתי עוד פעם לנאום של אובאמה - (הנה המקור, עם וידאו, בניו-יורק טיימס. מומלץ - התרגום של "הארץ" לא משהו). אני לא מבין גדול במדע המדינה, ואולי בגלל זה הנאום שלו גרם לי לבכות. ציטוט אחד: "בעודנו עומדים כאן הערב" הוא אמר "מתעוררים אמריקאים אמיצים בעיראק ובאפגניסטן ומסכנים את חייהם למעננו. הורים שוכבים ערים אחרי שילדיהם נרדמו ותוהים כיצד יעמדו במשכנתא, ישלמו את חשבונות הרופא, או יחסכו לילדים לקולג'". אם המלים האלו לא עושות לכם כלום אתם מוזמנים להפסיק לקרוא.

אז שחור, חצי-מוסלמי קנייתי - חצי הוואיי - שגדל באינדונזיה עם אמו ואביו החורג, הוא עכשיו נשיא ארצות הברית. מה הוא אומר לעולם? הוא מפרגן למקיין, ואומר שקשה לנו לדמיין את הקורבן שהוא הקריב למען אמריקה. הוא מדלג מעל לכל המחסומים ופונה ישר אלינו - לאילו שהתקבצו סביב הרדיו להקשיב, גם בפינות הנידחות ביותר בעולם - ואומר לנו שסיפורו של כל אחד ייחודי, אבל לכולנו גורל משותף. והוא מציע את כוחה של אמריקה לעזרת המבקשים שלום וביטחון, ונגד אלו המבקשים להחריב את העולם. ומהו כוחה של אמריקה לפי אובאמה - לא עוצמתם של אמצעי הלחימה, ולא גודלו של העושר - אלא הערכים של אמריקה: דמוקרטיה, חרות, הזדמנות, ותקווה בלתי מנוצחת.

לכל מי שחושב שאני הולך שולל אחרי כותבי נאומים רהוטים - שיחשוב כך. אני מציע להקשיב טוב לנשיא. לי הוא מזכיר את רבין, שאמר בסיטואציה מאוד דומה: "ביטחון איננו רק הטנק, המטוס וספינת הטילים. ביטחון הוא גם, ואולי קודם כול האדם - האדם, האזרח הישראלי. ביטחון הוא גם החינוך של האדם, הוא הבית שלו, הוא בית-הספר, הוא הרחוב והשכונה שלו, הוא החברה שבתוכה צמח. וביטחון הוא גם התקווה של האדם.
ביטחון הוא שלוות הנפש ואמצעי הקיום של העולה מלנינגרד, הוא קורת הגג לעולה מגונדר שבאתיופיה, הוא בית-החרושת והתעסוקה לבן-הארץ הזאת, לחייל המשוחרר, הוא ההשתלבות בהווי ובתרבות שלנו. גם זה ביטחון.
" (13 ביולי 1992. אפשר למצוא את זה באתר הכנסת לפי התאריך אבל לא הצלחתי ליצור קישור).

בחזרה לתכנון ולירושלים:
אדוני ראש העיר החל משבוע הבא - אני מבקש ממך להחזיר משהו מהתמימות של האמריקאים, של רבין, לתכנון בעיר הזו. תכנון הוא עולם ציני שבו הכסף הוא השחקן הראשי, אבל זה יכול להשתנות, ואתה בדיוק האדם שיכול לשנות זאת - ביחד עם מהנדס העיר הנוכחי, ועם אנשי לשכת התכנון המחוזית של משרד הפנים. תן לנו תקווה לעיר אחרת. אמור לנו שאנו יכולים - yes we can.

יכולים להשתתף בתכנון, יכולים להעלות בעיות ולקבל הקשבה, יכולים להשפיע ולהרגיש חלק מהעיר. אם אתה רוצה ליצור עיר שאני ארצה לגור בה - תן לי חלק בה.


כן, זה השיר לשלום שהיה בכיסו של רבין בזמן הרצח. לכו לראות את זה במוזיאון. תסתכלו טוב - מקרוב. ככה נראה חלום שמתנפץ. לכן אל תגידו יום יבוא - הביאו את היום!

(ואם זה מטריד אתכם אז כן - יש שם טעויות כתיב - צ"ל לבוקר להאיר; הזכה שבתפילות; ונדמה לי שגם שאו עיניים בתקווה. מי שהדפיס את זה כמובן לא שיער לרגע מה עומד לקרות ולאן הנייר שלו יגיע...)

יום שלישי, 4 בנובמבר 2008

נקי אנכי מדם הצדיק הזה?

השתדלתי לא לכתוב ממש על פוליטיקה, אבל הנה - אני כותב על הבחירות. אתם לא חייבים לקרוא...

דעתי היא שבפוליטיקה, כמו בתכנון, חשוב מאוד להיות פרגמטי.
הסחף החילוני\שמאלני לא להצביע, הוא בעיניי המוסרניות בהתגלמותה. משהו כמו: "אולי אני מעדיף את ברקת, אבל לא אשים את הפתק שלו בקלפי כי הוא...". אז כמו שמתכנן צריך לפעמים להתוות קו רע - גדר, כביש, גשר - כדי לקדם ערך חשוב, או כדי להגיע לפשרה - כך אני מציע לכולנו. להבין מה חשוב יותר, וללכת להצביע.

אחרי שייבחר ראש העיר הבא, מי שלא הצביע יוכל להגיד (ולי זו לא נראית גאווה גדולה) - אני הצטרפתי לרוב - כי זו המשמעות. ואם זה יהיה פרוש - המשמעות היא שלמעשה הצבעתם לפרוש.

הפסוק שבכותרת הוא מהברית החדשה, ספר מתי (שם זה בלי סימן השאלה...). הסיפור מספר שפונטיוס פילאטוס לא רוצה לצלוב את ישו, אז הוא שואל את העם, ולמעשה מצטרף לרוב, שקורא כן לצלוב אותו. כשהאחריות בידינו אנחנו לא יכולים להצטרף לרוב. עם כל הקושי, כל אחד צריך להחליט מהי תמונת העתיד הרצוייה בעיניו, ולקחת אחריות על חיינו כאן בירושלים.

מקווה שאף אחד לא נפגע. אני לא קורא לצלוב אף אחד, ולא טוען שאתם - מי שלא עומד להצביע - צולבים מישהו. אבל אתם כן מתנערים מאחריות.

יום ראשון, 2 בנובמבר 2008

הנה באה הרכבת לנחל יתלה

אז מה יותר חשוב - רכבת מהירה ירושלים - תל-אביב, או שמירת הטבע באזור ארץ כפירה?
לאחרונה ראינו הודעות של המשרד להגנת הסביבה ושל רשות הטבע והגנים - שהם יתנגדו לתכנית (למשל כאן וכאן).

כולם רוצים את הרכבת המהירה, אז קצת עושים לירוקים דמוניזציה בתור מי שמכשילים את הכל. מאוד קל ללכת שבי אחרי זה, אבל מסתבר שהחלופה שלהם לא בהכרח יותר יקרה או יותר ארוכה לביצוע - לפחות כך הם טוענים. הם הזמינו את פרופ' אלפרד האק לבדוק, והוא תומך בהם. הסבר יותר מעמיק במצגת:



אני רואה שהמצגת עולה ממש לאט, אז אולי עדיף לעבור ל-PDF באתר הרשות...

יום חמישי, 30 באוקטובר 2008

דוח דשא


גם אם אתם לא קוראים דוחות בענייני מדיניות סביבה, עשו לעצמכם טובה ופתחו את הדוח השנתי של מכון דש"א. הדוח מנתח בצורה מעמיקה (אבל מאוד רחבה) ואינטיליגנטית את החלטות הרשויות בשנת 2007. כל הכבוד.

הממשלה, למשל, מעדיפה את המגזר הכפרי, מכירה בדיעבד חוות בודדים לא חוקיות (עמ' 24-25), ומקימה יישובים חדשים (31), אך עם זאת היא גם עוסקת בהתחדשות עירונית (32-33).

בנוסף נסקרים גם המועצה הארצית, הכנסת (מעט חקיקה - אך בכוון חיובי), ובתי המשפט (למה שם אין עיקרי ממצאים? אולי עוד לא מצאתי).

פרק שלם מוקדש לשינויי ייעוד אל ומ-שטחים פתוחים מוגנים.

הערה: אם היו בקובץ "סימניות" של אקרובט - היה יותר קל לנווט, או לפחות להבין איפה אני נמצא. גם הקידוד לא מתאים ל-PC, אז חוץ מזה שאי-אפשר להעתיק-ולהדביק, אז גם אי-אפשר לחפש...

תכלס: ההודעה על הדוח באתר מכון דשא, או ישירות לדוח (PDF). הקובץ עשה לי קצת בעיות, ועדיף לא לפתוח אותו בתוך הדפדפן (אלא לחצן ימני -> שמור קישור).

יום שלישי, 28 באוקטובר 2008

מפגש ניסויי: ברקת-פרוש

מסתבר שיש מי שרוצה תשובות בעל-פה, פנים אל פנים, ומצליח להביא את שני המועמדים יחד (!).

ביום שני הקרוב, 3 בנובמבר, בשעה 19:30, באולם הספורט של בית-הספר הניסויי (מפה), ייערך המפגש, שאורגן על-ידי ועד ההורים של בית-הספר.

לפני שישיבו המועמדים לשאלות בנושא החינוך החילוני בעיר, יתקיים פאנל של נציגי מפלגות המתמודדות למועצה.

ככה נראה פלורליזם - לא ברקת באופן אוטומטי כי הוא חילוני, ולא אוטומטית פרוש כי ברקת ימני.

יום שישי, 24 באוקטובר 2008

ברקת הבית



כמו ברכת הבית וברכת העסק, יצרו אצל ניר ברקת את "ברקת העיר". לא בטוח שאפשרויות העבודה הן בדיוק בשכונה, ושהבילוי הוא ברחוב, אבל בסך-הכל סבבה.

הברקה מסתיימת ב-"את זו העיר לא יעזוב צעיר". אז חוץ מלפרגן לקופירייטרים, רציתי לומר משהו קטן על הנתונים - נתוני ההגירה. חשוב לומר את זה עכשיו, כי בכל דיווח על הבחירות בעיר מוזכרת "ההגירה השלילית" כסיסמה שכולם אמורים להבין את משמעויותיה. זה לא עד-כדי-כך פשוט.

בירושלים מתקיים מצב לא רגיל ביחס לישראל, בו רוב הפרברים לא נמצאים ברשויות מקומיות אחרות, אלא בתוך גבול השיפוט העירוני. כתבתי על זה משהו פעם, ואסביר שוב למה אני מתכוון. אני מגדיר כרגע "פרבר" כמקום אליו עוברים אנשים המחפשים דירה גדולה יותר (או חדשה יותר, או חצר, או חנייה פרטית), ומוכנים להתפשר על נגישות למרכזי הפעילות (לימודים, עבודה, תרבות, שרותים). בפרברים נמצאים באופן כללי יותר שימושי קרקע של מגורים, ופחות תעסוקה. רוב האנשים נוסעים מהם בכל בוקר אל מרכזי תעסוקה\לימודים - מה שנקרא יוממים.

אז הפרברים של ירושלים הם כמובן מבשרת-ציון, צור-הדסה, גבעת-זאב, ביתר-עילית ומעלה-אדומים (היינו רוצים לחשוב שגם בית-שמש, ואם שכחתי מישהו - אני מתנצל). אבל אם בודקים טוב, רואים שרוב היוממים מתגוררים בתוך גבול השיפוט - בשכונות החיצוניות - גילה, רמות, פסגת-זאב, תלפיות-מזרח, וגם קריית מנחם, קריית-יובל, הר-נוף. גם השכונות האלו מתפקדות בעצם כפרברים לכל דבר.

לאן אני מוביל? כמו שכתבתי לא מזמן, המודל הרצוי לעיר לדעתי הוא מטרופולין ופרברים. אותם פרברים שבתוך גבול השיפוט (השכונות החיצוניות) מקדמים ומחזקים את המודל הזה לא פחות מאשר פרברים שביישובים אחרים. במילים אחרות - גם הגירה מרחביה לגילה היא הגירה לפרברים, או "הגירה שלילית".

נראה לי שלא כדאי לנסח את מטרת העל כ-"לעצור את ההגירה השלילית" מהעיר בגבול השיפוט. רצוי יותר לבסס את המדיניות (שנגזרת מאותה מטרת-על, כן?) על גבולות אחרים. כשמבססים מדיניות לפיתוח המרכז המטרופוליני למשל, צריך לבדוק את המאזן של מרכז העיר, או של העיר הפנימית.

המאזן השני, ואולי החשוב ביותר, הוא של המטרופולין כולו כיחידה. למה חשוב? כי הגירה מחיפה למבשרת-ציון היא למעשה הגירה חיובית לירושלים, ועל אותו משקל הגירה ממבשרת לתל-אביב היא הגירה שלילית לכל דבר. למה? כי תושבי מבשרת (וגבעת-זאב, ומעלה אדומים וכל יתר הפרברים שמחוץ לגבול השיפוט) הם חלק חשוב בחיים הירושלמיים. גם כלכלית. כדאי להתרגל לזה, ולתכנן בהתאם.

הבעייה היא כמובן ששלושה תחומים אלו - המרכז, העיר הפנימית, והמטרופולין - לא ממש מוגדרים בצורה מדוייקת.

אז מה עושים? אפשר לנסות להגדיר
זה לא עד-כדי-כך מסובך. הגדרתי בצורה גסה את מרכז העיר בתור תת-רובעים סטטיסטיים (ת"ר) 12, 14, 17 (מפה כאן, ת"ר 17 למשל מורכב מאזורים 171 ומעלה, ת"ר 14 הוא אזורים 141 ומעלה וכולי). למרכז העיר אפשר גם להוסיף את המרכז המזרחי - ת"ר 79 ואת העיר העתיקה - רובע 6, אבל בגלל שנתוני ההגירה של האוכלוסייה הערבית אינם מדוייקים, אסתפק כרגע במרכז המערבי.

את העיר הפנימית אפשר להגדיר בצורה גסה בתור ת"ר 12-17, 21 ,24 ,25, 41, 42, 51-53, 61-64, 78-79, 81.

המטרופולין - כאן אנחנו קצת מסתבכים. האם בית-שמש באמת מתפקדת כפרבר של ירושלים? נניח לרגע, כדי להקל על החישוב - שכן. אז ניקח את מחוז ירושלים. לגבי יו"ש זה עוד יותר מסובך - אבל לא אלאה אתכם בבעיות הסטטיסטיות.

אז רגע לפני שאני פותח את מטריצות ההגירה ומנסה לתת אילושהן תוצאות אמת, אני רוצה לסכם. בעייה אחת בשימוש בנתוני ההגירה (בהם כולנו משתמשים יום יום), היא ההבנה של התהליך עצמו - הנתונים כורכים ביחד את הפרברים שבתוך גבול השיפוט (כמו גילה), עם העיר הפנימית - ולא בדיוק מבטאים את המגמה. בעייה שנייה היא הפרשנות - לא כל הגירה לפרברים היא בהכרח גרועה. היוממים מחיים את העיר, ועיינו ערך כל מטרופולין גדולה בעולם. בעייה שלישית היא השיקול הלא תכנוני. השמירה על מאזן דמוגרפי בתוך גבול השיפוט הוא שיקול שמשבש את קבלת ההחלטות ולדעתי מרע מאוד עם העיר.
אם הגעתם עד כאן אתם בטח קצת מותשים. גם אני :-)
אז התוצאות הסטטיסטיות יגיעו בפוסט נפרד (יהיה גם קישור כאן)

יום רביעי, 22 באוקטובר 2008

הליכה ברגל - מוכר הפרחים הקטן

[כאן הייתה צריכה להיות תמונה של מוכר הפרחים הקטן... פרטים בהמשך]

לרמן מזמין לכנס על הליכה ברגל. כבר קיטרתי על החוויה של הבוקר עם הילדים, בין כל הנהגים שכל-כך ממהרים שהם חייבים להגיע ממש ממש קרוב עם הרכב ואז לצאת ברוורס מה-זה-עצבני, אבל עכשיו כשאני עם הילדים באופניים זה ממש בלתי נסבל.

בימי שישי וערבי חג, נוספים לרשימת המשתמשים במרחב המדרכה הציבורית גם מוכרי הפרחים החאפרים. הם יושבים על המדרכה, ומשאירים רווח ממש צר לכל היתר. בדרך לבית הספר אנחנו רואים את הרכב הגדול שמוריד את הציוד ואת הילד שמוכר, כשאנחנו חוזרים מבית הספר הוא ממש בשיא הלחץ, וכשאנחנו יוצאים לפעמים לרכיבת שישי אחר-הצהרים, הוואן בדיוק אוסף אותם. עצוב, אבל זה הזכיר לי את "מישהו לרוץ אתו".

בשישי הזה הילד קצת הגזים, וחסם ממש את כל המדרכה. אמרתי לו משהו על זה, והוא הגיב ש-"אין מה לעשות", שהוא מזיז את השמשיה לפי השמש, ויש לו אישור מהעירייה (!) עניתי שגם לנו יש אישור ללכת (או לרכב) על המדרכה. זה לא ממש הזיז לו והוא בדיוק היה עם לקוח. אז ירדנו לכביש... כל-כך התעצבנתי שלא צילמתי.

עיכבתי את הפוסט הזה כדי לשים שם למעלה צילום שלו, אבל אז התחילו "החגים". אז למרות שהילד עם הפרחים ישב שם כל יומיים בערך (שישי+ערבי החגים) - אני לא ממש הגעתי לצלם אותו. אז אם יהיה פולו-אפ אתם תדעו.

לפחות יש קצת מודעות - הנה - אפילו מיינט כתבו על זה - כאן וכאן

חזרה לכנס - אני מקווה שהתובנות שלו יחלחלו למעלה, כי לא ראיתי נציג של משרד התחבורה, או של המשטרה.

ודבר אחרון - הכנס עולה 150 ש"ח, שזה לא מעט בשביל כנס של חצי יום. הרשו לי להפיג את תיאוריות הקונספירציה - כל הדוברים מגיעים בהתנדבות. אם למישהו קשה עם המחיר הוא מוזמן ליצור קשר עם תמר קינן, מנכ"ל תחבורה היום ומחר (052-8974583) שהצהירה שהכנס צריך להיות בהישג ידו של כל אחד.

יום שלישי, 14 באוקטובר 2008

סדר-יום לתכנון ובנייה



מהמועמד לראשות העיר בו אני תומך, מותר לי לצפות להרבה. גם מהרשימה בה אני תומך. יכול להיות שאתאכזב, אבל לצפות מותר. מה אני מצפה מהמועמד בו אינני תומך? גם ממנו יש לי ציפיות, במיוחד בענייני תכנון ובנייה. אז רשימה קצרה של מה שאני מצפה מראש העיר הבא - יהא אשר יהא, בנושאי תכנון ובנייה.

מגורים
יש דברים מאוד חשובים - דיור בר-השגה למשל, אבל המינימום ההכרחי הוא ההכרה בכך שירושלים היא מצד אחד עיר בעלת שיעור גידול אוכלוסייה גבוה, ומצד שני עיר מטרופולינית שמספקת שרותים כמו תעסוקה, תרבות, רפואה, חינוך וחינוך גבוה, לתושבי האזור המטרופוליני כולו. זה לא ממש הולך טוב ביחד, והפתרונות הם כנראה מורכבים. אבל הבסיס חייב להיות ברור - גם וגם. גם עיר וגם מטרופולין.

אז מה עושים עם זה? רעיון אחד יכול להיות ממשל עצמי (מוגבל) לשכונות.
מה זה קשור? זה ממש קשור. ברגע שהשכונות גילה, רמות, פסגת-זאב ותלפיות-מזרח יוכלו לקדם את עצמן לכיוון של מה שהן באמת - פרברים - הנטל על העיר יקטן, והיא תוכל להפנות את האנרגיה לפיתוח המרכז כמרכז מטרופוליני. מה זה אומר פרברים? דגש על איכות חיים, ולא על שרותים עם סף כניסה גבוה (קניון פסגת-זאב למשל).

ככלל - העיר הפנימית חייבת להיות מוקפת לדעתי בפרברים - מבחינה עירונית זה המודל הרצוי. אז איך מתחמקים מתכנית ספדי חדשה? מפתחים את הפרברים הקיימים (אלו שצויינו לעיל, בנוסף למבשרת-ציון, גבעת זאב, צור-הדסה, וגם מעלה-אדומים ובית-שמש) ואת הזיקה שלהם למרכז ירושלים. כשתגיע תכנית ספדי הבאה, יכול להיות שלא יהיה כדאי לנו ללכת על כל הקופה, אלא למצוא תכנית בת-קיימא לפרבר חדש. נראה לי שזה חייב לקרות מתישהו, אבל אם תהיה אפשרות למצות את הפרברים הקיימים, אז אסור להגיע לשם במשהו כמו 10 השנים הקרובות, כי אז הרגנו את הפרברים הקיימים (ודווקא לא את המרכז כמו שמקובל לטעון) ועיינו ערך לוד-מודיעין.

תחבורה
כאן הבעייה היא כמובן התהום שבין סדר-היום המוצהר, לבין המדיניות בשטח. בעוד שרוממות התחבורה הציבורית בגרונות כולם, אמצעי המדיניות בשטח הולכים, כמובן, לכיוון ההפוך. בהקשר הזה טוב דווקא שהלכו לפרוייקט של הרכבת הקלה, כי לפחות אי-אפשר להתחרט. למרות שכששומעים את ז'יימה לרנר מקוריטיבה מספר על ה-BRT, ושר עליו, קשה שלא להשתכנע - ההפנייה אצל לרמן.

אמצעי המדיניות הם ברורים: הנגשה להולכי רגל - למשל הרחבת מדרכות (כנס בעניין - שוב אצל לרמן); הכללת שבילי אופניים בתכניות פיתוח ושיפוץ של כבישים; יצירת נתיבים\מסלולים\עדיפות ברמזורים לתחבורה ציבורית; תקן חנייה מופחת. בקשר לתקן החנייה - מארק פישר מהוושינגטון פוסט כותב שגם בארצות-הברית, שבה המכונית מה-זה-חשובה - מתחילים להתעורר.

חבל, אבל בנושא התחבורה האמת היא שאין לי ציפיות גבוהות מאף אחד. רק תגמרו את הרכבת הקלה כמה שיותר מהר...

שימור
הדבר הבסיסי שאני מבקש מראש-העיר הבא הוא שיבין שהשימור רווחי בטווח הארוך. גם כלכלית. הנכסים התרבותיים של העיר שווים לא פחות מיתר הנכסים, ולמעשה יותר. אז אם אתה, אדוני ראש-העיר, מאשר מגדלים במתחם שנלר, תדאג שהמחיר יהיה מאוד מאוד גבוה. מספיק בשביל לממן את ירידת ערכי הנכסים בעיר - כי הסיבה שמחירי הנדל"ן בירושלים גבוהים, היא לא גשר המיתרים ולא איכות הכבישים, אלא התרבות, גם הפיזית, של העיר.

תעסוקה
לב העניין. תנאי הכרחי לקיומו של מטרופולין. בתחרות בין מגורים לתעסוקה במרכז העיר, המגורים כיום מנצחים בגדול, וזה הרסני. למרות שהיזם רוצה להמיר את המשרדים למגורים, הוא במקרה אחד "לא יודע מה טוב בשבילו", או סביר יותר - לא אכפת לו מה טוב לעיר. המגדלים במרכז העיר צריכים להיות תעסוקה או מלונאות.

המשך יבוא?
יש עוד המון נושאים בתוך תכנון ובנייה, אבל ההתייחסות כאן היא ממש למכנה המשותף הבסיסי ביותר. מה שמצופה מבחינתי מכל עירייה. מעבר לזה - אחרי שייבחר המועמד בו אני תומך, נעלה את הציפיות. רק אל תשכחו לפנות את ה-11.11 כי גם בבחירות הקודמות הייתה אוירה ש-"הפעם הציבור הירושלמי יבוא להצביע"

יום ראשון, 12 באוקטובר 2008

שימור - נדבכים ושכבות


טרסות ליד יער ירושלים

בשבת עוד פעם רכבתי ליד ירושלים. הטרסות כל פעם מרגשות אותי מחדש. נראה לי שזה הרצון להרגיש חלק מהמקום, וההכרה שלא בטוח שזה אפשרי. גם הידיעה שהטרסות הן שריד קטן למציאות גדולה שכבר לא נכיר - המציאות שבה הרי ירושלים מעובדים באינטנסיביות ומיושבים בכפרים קטנים.

חקלאות מדרגות קיימת אולי בכל מקום הררי שבו מתקיימת חקלאות, החל מתקופות מאוד קדומות. מה שקוראים בעיצוב "timeless objects". יש מקומות שבהם הפכו את המדרגות לאתר לשימור. אצלנו עושים להן "פינוי בינוי".


timeless objects?

את הנדבך הבסיסי של המדרגות בהרי ירושלים אולי לא הניחו לפני 10,000 שנים, אבל מאוד יכול להיות שזה קרה לפני מאות שנים - אולי יותר - אולי בחווה חקלאית ביזנטית? מה שבטוח הוא שחלקן הגדול היה מתוחזק היטב, על-ידי דורות של חקלאים, עד שנת 1948.


מי הניח את הנדבך הראשון?

אז הטרסות, שכביכול מייצגות את התרבות האחרת - זו שאנחנו מעדיפים לשכוח - עומדות בשיממונן ונהרסות לאיטן במקרה הטוב, או מכוסות ב-"מדבריות אורנים" במקרה הגרוע.

מה צריך לקרות כדי שיפסיקו את ההרס וישמרו אותן? והאם זה חשוב בכלל?

דעתי היא שאנחנו חייבים להתחבר לעבר של המקום הזה, שכולל הרבה שכבות. ההכרה בכך שאנחנו בסך-הכל מוסיפים שכבה היא קריטית לחיים שלנו כאן, וגם לאפשרות שלנו לתכנן ולבנות. אם אתה מכיר רק "פינוי בינוי", אתה מטפח זמניוּת, שהיא ההפך מתרבות. ופינוי בינוי זה משרד השיכון, אבל זה גם קק"ל על הטרסות.

ולתוך העיר: הטרסות הן בדיוק כמו המבנים לשימור. אנחנו ב-"בתים מבפנים" אומרים שחייבים שימור, אבל כמו הטרסות - רק ההכרה בכך שאנחנו מוסיפים שכבות לעיר, ולא בונים אותה בשיטת "פינוי בינוי" - תביא שימור.

שומרה

יום שלישי, 7 באוקטובר 2008

גמר חתימה מדהימה - רצף תודעה

וּנְתַנֶּה תּקֶף קְדֻשַּׁת הַיּום
כִּי הוּא נורָא וְאָיום

נורא - כלומר מפחיד
איום - כלומר מאיים.

כשחשבתי על המילים האלו היום, התנגן לי הלחן של יאיר רוזנבלום - שכתב לחברי בית-השיטה. נזכרתי בפוסט של יובל על יום הכיפורים כיום זיכרון. מפחיד, ומאיים. וגם בפוסט השנה הטובה של יוסי שריד בבלוג שלו
(כאן זה אמנם לא ביקורת התקשורת, אבל שימו לב למשפט הסיום שהעורך (?) הוסיף לו בעיתון).

יוסי שריד כתב על המדהים שלוקח את מקומו של הטוב. ב-1 בפברואר 2003 התרסקה מעבורת החלל קולומביה. במסיבת העיתונאים תאר מנהל הטיסה של הקולומביה בלקוניות את מהלך העניינים, וכשהגיע לנקודה בה הבינו שקרה אסון, אמר את המילים המצמררות: "... ואז התחלנו לתפוס שהיה לנו יום רע." (בלייב באנגלית זה נשמע יותר טוב). לא יום נורא, ולא איום, אלא יום רע. דרך-אגב, שני עמודים מהיומן של אילן רמון מוצגים החל מהיום במוזיאון ישראל. גם דף עם מילות "שיר לשלום" מוכתם בדמו של יצחק רבין מוצג. יום רע.

כשפרצה מלחמת יום כיפור הייתי ילד קטן. ישבנו אצל חברים על הדשא בקיבוץ, החבר נכנס להביא משהו מהבית, יצא ואמר "יש מלחמה". כולם צחקו. את ההמשך אני זוכר בקטעים, את הפקקים בחזרה הביתה, את התמיהה למה האבאים של כולם במלחמה, ואבא שלי בבית-חולים, ומשהו עם האפלה וירידה למקלט.

אני מאחל לכולנו שנקיים את נדרינו, ולא נצטרך להתיר אותם, שיהיו מה שפחות חטאים לכפר עליהם, וגמר חתימה טובה.

כְּבַקָּרַת רועֶה עֶדְרו.
מַעֲבִיר צאנו תַּחַת שִׁבְטו.

יום חמישי, 2 באוקטובר 2008

הרס בסוהו

רחוב גרין בסוהו - מתוך וויקיפדיה

סיפור השיקום של נחלת שבעה הוא סיפור סינדרלה של התכנון בירושלים, אבל לא בטוח שהסוף יהיה טוב.

פרק 1: משפחה טובה, ילדות יפה, אבל נפילה, התדרדרות וסכנת מוות
השכונה הוקמה בסביבות 1870 על-ידי יואל משה סלומון, יוסף ריבלין ועוד חמישה. עם השנים השכונה התדרדרה והפכה למרכז של נגריות ומסגריות. בראשית שנות ה-50 הוצעה התכנית להריסת השכונה כולה ובניית רובע מודרני במקומה. תהליך ההרס החל, אך לפני שיתחילו בבנייה היה צורך לאשר את התכנית, והיא אושרה בדיעבד בשנת 1960. או-אז הוקם "בית יואל" על חורבות בתיהם של יואל משה סלומון ויוסף ריבלין. בשנת 1970 הוצע כביש רחב דרך השכונה - מגן העצמאות לרחוב יפו.

בתיהם של יואל משה סלומון ושל יוסף ריבלין לא היו צריכים להיהרס. הם היו צריכים להיות משומרים, עם שלט יפה שיעיד על בעלי הבתים בעבר

פרק 2: סינדרלה פוג
שת את פיית השיקום
מראשית שנות ה-70 החל שיקום עצמי - מעבר של בוטיקים, פאבים ומסעדות, שתפסו את מקומן של המסגריות והנגריות. קרויאנקר משווה את התהליך לשיקום רובע הסוהו בניו-יורק. תכניות ההרס נגנזו (רגישות ראוייה לציון) ובמקומן הוכנה ב-1984 תכנית שיקום והתחדשות. מדרחוב יואל משה סלומון נחנך בשנת 1989.

ומה עם החזית לרחוב יפו - קרויאנקר כותב כי שיקום נחלת שבעה פַסָח על חזית השכונה לרחוב יפו...


בניין "לפירוק והריסה" בחזית נחלת שבעה לרחוב יפו. צילום:איתן בלואר

פרק אחרון: כל סוף הוא התחלה חדשה?
אני תמיד מציין את נחלת שבעה כדוגמה לשיקום ברגישות - נגיעה עדינה ולא דורסנית של הרשות - הן בפיתוח (תשתיות, תאורה, חזיתות), והן בתקנות ובמגבלות על הפיתוח הפרטי (תקנות שילוט אחיד, הסרת תוספות). וכמובן בעצם עצירתה של תכנית פיתוח לטובת תכנית שימור.

אבל...

ראיתי כמו כולם את ההרס ברחוב יואל משה סלומון, את המיספור על האבנים בחזית נחלת שבעה לרחוב יפו, ואת גדר הפח המוכרת. מה קורה כאן? מישהו שכח את סוהו?

נספח טכני המוגש כשרות לציבור: תב"ע 7526א'
תכנית 7526א' חלה על כל המגרש הפינתי שבין יואל משה סלומון לבין יפו. התכנית מאשרת "הריסה ופירוק" של מה שיש שם, ובנייה מחדש של 7 קומות מעל לקרקע ועוד שתיים מתחתיה (כ-7000 מ"ר), עם נסיגה בחזית ליואל משה סלומון. שימו לב לניסוח: "הריסה ופירוק"
השימושים בבניין החדש:
קומה מינוס 2 - מחסנים
קומה מינוס 1, 0 - מסחר ו\או מלונאות.
המסחר מותר גם בקומה 1, אבל מקומה זו ועד קומה 6 מותרים גם השימושים משרדים, מלונאות ומגורים.

במילים אחרות - סיכוי סביר שנראה מסחר בקומת הקרקע, ומגורי יוקרה מקומה 1 והלאה. חבל. חבל שלא אישרו ליזם רק משרדים\מלונאות\מסחר. זה מה שצריך במרכז העיר - למרות שזה קשה יותר למימוש.

פרטים: החלונות הקיימים כיום יפורקו וישולבו בבניין החדש - קשה לי להתייחס לזה ברצינות. אם זה יקרה זה עלול להיראות מגוחך או פתטי. האם זה שימור?
פרט נוסף - במבנה החדש ישולב ארקר (מעין חלון בולט) המזכיר (במידותיו) את הארקר הקיים כיום. גם זה נשמע ממש מס שפתיים. לי זה לא נשמע דומה לשימור, אבל כנראה שמישהו חושב אחרת.

חנייה: שמתם לב שאין בשימושים חניון - זה בגלל שהוועדה המחוזית פטרה את היזם מחנייה עקב הקירבה לתחבורה ציבורית. כל הכבוד!

אופס - תכנית שינויים: בסוף אוגוסט הוגשה תכנית שינויים - בקשה להקלה. את פרטי הבקשה אין לי, ואני לא יודע אם היזם רוצה עוד קומה, או לוותר על עניין החלונות או הארקר, או דווקא כן לתת חנייה תת-קרקעית גדולה, שבלעדיה יהיה קשה למכור את כל הדירות... אשמח לעדכון (או תיקון) בעניין.

תכנית 7526א' הוגשה לראשונה ב-2003, הופקדה בתחילת 2005, וקיבלה תוקף בתחילת 2006. היתר הבנייה הוצא בתחילת 2008. לא המון זמן בקנה-מידה של מרכז ירושלים - עם הבעיות מחד והרגישויות מאידך.

התכנית לבניין הסמוך לבית יואל (תב"ע 8399) מאשרת תוספת בנייה של 5 קומות על-פני ה-2 הקיימות, ליצירת בניין בגובה כולל של 7 קומות. גם כאן - מותר לתת מגורים.


הארקר בחזית ליפו. בבניין החדש ייבנה ארקר המזכיר אותו במימדיו. צילום: איתן בלואר

יום שלישי, 30 בספטמבר 2008

שנה טובה

נראה לי שאת הסיכומים נשמור לסוף דצמבר. בינתיים שתהיה לכולכם שנה טובה ומצויינת. סליחה אם פגעתי כאן (או בכל מקום אחר) במישהו או מישהי מכם.

תודה שאתם קוראים ועוקבים

רק טוב,
יאיר.

ואלו כמה תמונות שבחרתי מתשס"ח - בלי מסר או משמעות...

יום רביעי, 24 בספטמבר 2008

שימור ופיתוח במרכז תרבות העמים


פרטי הקורס - לחצו להגדלה

בתוך כל אירועי "בתים מבפנים" ו-"בתים נכחדים", פתאום הגיעה הזמנה לסדרת הרצאות שנראה שחבל לפספס. "מי מפחד מבנייה בירושלים". הפרטים באתר של מרכז תרבות העמים - כאן.


תכנית הקורס - לחצו להגדלה

יום רביעי, 17 בספטמבר 2008

אחד מכל חמישה זרק את הפתק לפח

כן - מנתונים שהוצאתי לאחרונה במסגרת ניתוחים שאנחנו עורכים כאן במכון, הגעתי לנתון שאסור שישאר על השולחן רגע אחד. כולנו צריכים להתחיל לחשוב עליו מהר.

הנה זה בא: בבחירות למועצת העיר בשנת 2003, מתוך סך הקולות (הכשרים) במגזר היהודי הלא-חרדי, 19% הלכו למפלגות שלא נכנסו למועצה.

הסכום במילים: אחד מכל חמישה שהצביעו במגזר היהודי הלא-חרדי (שגם לא הצביע באחוזים גבוהים כידוע - אבל זה לא חדש) זרק את קולו לפח האשפה, לא קידם אף מפלגה, לא החליש אף מפלגה, ובעצם לא הזיז כלום.

הפוסט הזה מיועד לכל מי שעומד להצביע למפלגה קטנה, ולכל מי שעומד בראש מפלגה כזו. השנה יש לא פחות מפלגות קטנות, וחשבון פשוט אומר שכנראה שיהיה אחוז דומה של מצביעים שיצביע להן, ולמעשה יזרוק את קולו לפח.

לפני הבחירות כדאי לקרוא סקרים ולהיות בטוחים שהפתק שלכם עומד להשפיע. מפלגה שמתנדנדת בין לעבור את אחוז החסימה לבין לא לעבור אותו - לא תקבל את הקול שלי!

ואתם - אנשי הרשימות הקטנות - קחו אחריות! מספיק עם האגו! כל אחד מכם בטוח שהוא ייכנס ב-20 מושבים, אבל הפתעה - מספר המושבים במועצה לא רק שלא גדל, אלא הוא קטן - כלומר שאחוז החסימה עולה. תתאחדו ותחליטו מי ראשון ומי שני ברשימה - זה כל-כך קשה? עדיף לזרוק אלפי קולות לפח?

יום שישי, 12 בספטמבר 2008

פעם היו ברחוב יפו בזארים


רחוב בן יהודה בשנת 1970. התמונה של פריץ כהן מאוסף התצלומים הלאומי.

לא תמיד אני קורא את הטור של יעקב מאור בידיעות ירושלים. היום קראתי.

הוא כותב שם על [כל מיני דברים וביניהם] הבור שפעור היום היכן שעמד קולנוע אדיסון, ומי עומד לגור שם, במקום בו הופיעו טוסקניני וקליף ריצ'רד. הוא גם כותב על הרכבת הקלה, ואיך בעוד שנים כשהיא סופסוף תיסע יעמדו הזקנים "שראו יותר ממשהו" ויספרו איך פעם היו כאן "חנויות נעליים אפלוליות, בזארים ב-9.99 שקל לפריט..." פתאום קלטתי שהזקנים האלו נהיה אנחנו!

בלי קשר לזה שזה אנחנו, הרכבת כנראה תיסע בסוף, וכמו שמדרחוב בן-יהודה, ויותר ממנו נחלת שבעה, קיבלו זריקת עידוד מהנגשת המרחב הציבורי להולכי רגל, כך יקרה כנראה גם ברחוב יפו. וכמו שהמוסכים של רחוב יואל משה סלומון התחלפו בגלריות ומסעדות, וכך גם תחנות המוניות של בן יהודה - כך גם הבזארים של יפו יהפכו כנראה לחנויות מותגים וגלריות, כמו שכותב יעקב מאור. אז אתם יכולים לקרוא לה "תקלה" או "רקבת", ועידן תחבורתי חדש היא אולי לא תביא, אבל היא כנראה תשדרג את רחוב יפו. וזה לא מעט.

תומכי פרוש לראשות העיר
כשרות לציבור - רשימה של תומכי פרוש לראשות העיר כפי שפורסמה במודעה של פרוש:
מנכ"ל משרד האוצר ומשרד העבודה והרווחה לשעבר; ח"כ לשעבר; מנכ"ל חברת השקעות; שותף בקרן השקעות; בעל מכבסה; מ"מ ראש העירייה לשעבר; יו"ר אמנות לעם לשעבר; יו"ר הכנסת לשעבר; עו"ד; עוד עו"ד; מהנדס העיר לשעבר; אמן; אדריכל; מפקד מחוז ירושלים לשעבר; בעל סוכנות ביטוח; סוחר במרכז העיר; עוד עו"ד; יו"ר ועד עובדי הסוכנות; משנה למנכ"ל העירייה; יו"ר לשכת עוה"ד בירושלים; עו"ד - ראש לשכת רה"מ לשעבר; יזם ובונה בירושלים.

איפה אנשי הרוח? איפה הסטודנטים? איפה השכירים והאנשים הפשוטים? איפה אנשי החינוך והרווחה ואנשי העמותות החברתיות? חסרונם כאן לא מראה שאין לפרוש תומכים בקרבם - הרי גם את תלמידי הישיבה החרדים הוא לא ציין - המשמעות היא שהם, כלומר אנחנו, לא ממש חשובים בעיניו.

יום שני, 8 בספטמבר 2008

טיול בין אתרים לשימור

פוסט אורח של איתן בלואר

רבות דובר ונכתב על חשיבותה ההיסטורית של ירושלים, ובכל זאת ערכי השימור שהיינו מצפים שיהוו חלק בקבלת ההחלטות , לא נלקחים בחשבון.



לאחרונה התוודעתי לפרויקט שהולך ומוקם בחלק ממתחם נחלת שבעה (בצמוד לכיכר ציון), אמנם ידעתי על התוכנית הפיתוח של המתחם, אולם, לא האמנתי שהיא אכן תצא לפועל. כנראה למישהו בעירייה ממש לא אכפת מההיסטוריה העירונית, אחרת מאוד קשה להסביר את רצף התוכניות ופרויקטים שמתוכננים ונבנים במקומם של אתרים בעלי ערכים היסטוריים שבכל מקום אחר היו מיועדים לשימור.

בין תכניות הבנייה ניתן למצוא את הבנייה בחצר הרב קוק שבו נהרס מבנה לשימור (ששימש בעבר כמבנה חינוך), הפרויקט בבניין פרומין (מיקומה של הכנסת הראשונה) שבימים אלו עבר בקריאה ראשונה חוק כנגד הריסתו, ועוד.

אפשר להתייחס לתהליך כמאבק בין תהליכי הפיתוח לבין תהליכי השימור. הצורך בפיתוח העירוני הוא ברור - על מנת שהעיר תצעד קדימה כלכלית וחברתית יש צורך במשיכת יזמים (לתעסוקה ולמגורים) המכניסים כסף לעיר. אולם תהליכי הפיתוח (פרויקטים לבניה) לא צריכים לבוא במקום שימור ההיסטוריה אלא צריכים להיות חלק בלתי נפרד מהיסטוריה.

הבעיה מתחילה כאשר צריך להשקיע עוד כסף בשלב הראשוני של הפיתוח. כסף שיופנה לשימורו ולשילובו של האתר ההיסטורי בפיתוח, השקעה זו נוגדת את החוק המרכזי בכלכלה - מינימום השקעה מקסימום רווח ועל אף שהשקעה בשימור תחזיר את עצמה בסופו של דבר - היזמים מעדיפים שלא להשקיע את הכסף (זול וקל יותר להרוס מלשמר). דוגמאות להתנגשות בין פיתוח לשימור ניתן לראות בנקודות רבות בעיר חלקן מוצלחות "יותר" וחלקן "פחות".

אחת מתצוגות הנפל של שילוב זה אפשר לראות במרכז כלל, בניין שנבנה במקומו של בית הספר "שחר אליאנס". בית הספר הוקם בסוף המאה ה-19 ונחשב בזמנו לבית הספר היהודי הגדול ביותר. בשנת 1972 עם הקמתו של בניין כלל, התחייב היזם לשמר ולטפח מספר חלקים מאתר בית הספר ההיסטורי. אולם, היזם לא ביצע כל דבר לשימור והשאיר את "שאריות" בית הספר להתפורר ללא טיפול בתקווה שלבסוף מישהו יהרוס אותם (מתוך סכנה לציבור). אמנם פרשת השימור בבניין כלל מריחה לא טוב אך בדרך כלל ממרבית האתרים ההיסטוריים לא נותר כל סממן שיזכיר את קיומם.

לדוגמה, במתחם חצר הרב קוק נהרס לפני פחות מחודש מבנה שיועד לשימור על ידי ועדת השימור (של העירייה), ועל הריסותיו מוקם פרויקט מגורים גדול של אפריקה ישראל, ודוגמאות נוספות להרס המבנים לא חסרות.

אבל לא הכל שחור, לאחר מאבקים של המועצה לשימור אתרים יחד עם אנשי שימור בחלק מהתוכניות מצליחים לשנות ולשמר חלקים מהאתרים (מעט מידי). לדוגמה פרויקט הבנייה בשכונת מחנה ישראל (ברחוב המלך דוד) השכונה השנייה שנבנתה מחוץ לחומות. הפרויקט הבניה משלב את המבנה ההיסטורי בקומה הראשונה עם בניין מגורים יוקרתי, דוגמה נוספת אפשר לראות בפרויקט מלון פאלאס שבו למרות הרס המלון משומרות החזית המקוריות.



מחקרים רבים מציגים שמבקרים ותושבים נמשכים לאותנטיות ולאופי של ערים (ברצלונה, ברלין וכו'), משיכה זו מסייעת לפיתוחה הכלכלי של העיר (תיירות, אוכלוסייה יצירתית וכו'). אופי העיר נובע מהדברים המוצגים כלפי חוץ - תרבות, אנשים - והיסטוריה. לכן בערים רבות מייחסים לאתרים היסטוריים חשיבות רבה ופועלים לשמרם. דוגמאות לכך ניתן למצוא לא רק בחו"ל אלא אפילו בארץ, לדוגמה תל אביב שבה הוחלט על הכרזתם של 1,200 אתרים לשימור. אם בתל אביב משמרים, מה עובר בראשיהם של קברניטי העיר בעלת 3,000 שנות היסטוריה? אולי יש יותר מידי אתרים לשימור? על אף חוקי השימור הקיימים בירושלים, העירייה וראשיה לא עובדים על פיהם. צריך להבין שניתן לשלב פיתוח עם שימור, אלו תהליכים שהולכים יחד ומשפעים לחיוב אחד על השני ובעיקר על העיר. עיר "נקייה ומטוהרת" ללא "הלכלוך" של האתרים היסטוריים מאבדת את צביונה אופייה ואישיותה וסופה שתאבד את אוהביה.

יום שבת, 6 בספטמבר 2008

למי קראת מתחרדת


התמונה הזו לקוחה מהארץ, והנתונים ממכון ירושלים לחקר ישראל

עמוד השער - על התחרדות ירושלים - במוסף נדל"ן (הנה הלינק). סחטיין להארץ שמציג הפעם דעה הפוכה לשיח התקשורתי המקובל (שהוא הפחדה דטרמיניסטית - "עוד מעט קריית היובל תהיה כמו בני ברק" - כאן ב-mynet).

המסקנה מהכתבה היא שהעיר כן מתחרדת - אבל ממש ממש לאט. שזה ממש חשוב לומר - לכל מי שמושפע מהשיח התקשורתי הנ"ל.

השאלה שמטרידה אותי מרגע שראיתי את הנתונים האלו היא איך זה יכול להיות? איך זה ששכונות שלמות התחרדו, אף לא שכונה חרדית אחת התחלנה, ושיעור החרדים גדל כל-כך מעט? גם הכותבת ניסתה לענות על זה:

אז תשובה אחת ברורה - הר חומה, פסגת זאב, רמות רחל - שכונות חדשות שהתאכלסו בלא-חרדים.
השלמה לתשובה הזו - רוב המאכלסים החדשים הן משפחות צעירות, שמהר מאוד הופכות משני אנשים לארבעה, כלומר שאוכלוסייה של שכונות כאלו גדלה בשיעורים עצומים.

תשובה שנייה - גם ברורה - הגירת חרדים החוצה אל ביתר עילית, בית שמש, תל ציון, מודיעין עילית וכולי. גם כאן המהגרים החוצה הן משפחות צעירות שגדלות מהר מאוד משניים לשמונה ויותר - בביתר עילית וביישובי היעד האחרים. כל הגידול הזה לא קורה בירושלים. מי שנשאר כאן הם אולי ההורים.

תשובה שלישית שבעצם ממש הגיונית אבל לא מדברים עליה - שיפור הדיור של החרדים. הילדים התחתנו, אבל לא מוכנים יותר לחדר ורבע ליד ההורים, אלא רוצים דירה גדולה. איפה יש דירות גדולות? למשל ברמות אשכול... אז ההתחרדות מבטאת גם תהליך שבמגזר החילוני הוא מובן מאליו ומוכר לכל אחד, אבל כשזה מגיע לחרדים זה כאילו חדש... כדאי לזכור שזה אומר גם משהו על מעמד חברתי-כלכלי. מי שמחפש דירה גדולה ויכול להרשות אותה לעצמו בתוך ירושלים - אינו עני מרוד. אם זה לא ברור, אז זה שלחרדים יש יותר כסף זה מאוד מאוד חיובי. זה אומר שהם מתחילים להשתתף בכלכלת העיר!

כנראה שהחרדים הירושלמים ממעמד חברתי-כלכלי נמוך יותר נמצאים היום בערי הלווין שציינתי, ותיכף גם במטרופולין תל-אביב.

תיקון טעות: המחקר על עזיבת סטודנטים פורסם על-ידי העירייה. מאיה חושן כתבה עליו - כאן.

מצפה נפתוח

תכנית מצפה נפתוח - תממ\ 1\ 47 - בוטלה בבג"ץ (הארץ כאן, ופסק הדין כאן). אני משער שדיירי דרך החורש והמשעולים שלצידה חוגגים, ואולי גם הצבי הישראלי שצורף לעתירה כעותר. ממש מומלץ לעבור על פסק הדין כדי לראות איך בית משפט נוגע בעניינים תכנוניים, בלי להכנס לשיקולים התכנוניים.

בשורה התחתונה ירדו כ-2000 יחידות דיור מהעתודות של דוח העתודות של ירושלים בת-קיימא, וקיבלנו את הגבעה פתוחה. העותרים יצאו מרוצים, כולל כנראה הצבי. ראינו הדגמה חיה איך פרוייקט שסיכויי המימוש שלו קרובים ל-100% - נופל.

האם אורי בר-שישת יעדכן את סיכויי המימוש של הפרוייקטים בדוח? אני משער שלא, אבל יכול להיות שכדאי לבדוק את זה, כי למרות שאני שמח כמו כולם על כל גבעה שניצלת - כדאי שגם יהיה איפה לגור בעיר הזו.

יום רביעי, 3 בספטמבר 2008

מידע בישראל בגוגל מפות



פתחתי את גוגל מפות כדי לבדוק משהו, וקיבלתי את מה שאני מקווה לו כבר הרבה זמן - המידע הווקטורי. בעברית זה אומר רחובות, תחנות דלק, חנייה, שמות יישובים ועוד קצת. כרגע זה מוצג באנגלית, אבל אם תחפשו בעברית תראו שאתם גם מוצאים, וגם שמות רחובות!

את בסיס הנתונים הם קיבלו כנראה מחברת מפה, שחוץ מאיכות זה מבטיח גם עדכון שוטף. מפה מציעים שרות דומה, שחלקו בתשלום - כך שלא ברור לי למה הם תומכים בשרות חינמי - אבל יש להם כנראה סיבות טובות.

אז אטלס סי.טי. שנותנים באמת שרות טוב, והמון אתרים משתמשים בהם - ביניהם דפי זהב, ו-ymap - כבר לא לבד.

מה זה אומר? לא יודע - אבל זה חינם, ניתן להטמעה בכל אתר, ואפשר ליצור מפות משל עצמכם (כמו מפת האופניים שלנו).

ואם לרמן מתעסק בזה - זה בטוח רציני...

תיקון - יש עברית

תוספת נוספת - בעקבות התגובה של אנונימי למטה, ניסיתי להטמיע מפות עם עברית - ובאמת לא הצלחתי...

יום ראשון, 31 באוגוסט 2008

בחירות כאילו אין מחר


תמונה מווקיפדיה...

בקרב החרדים מישהו מנסה לשדר שיש כאן מלחמה (כאן בוואינט), ולשם שינוי, הצד השני נוקט בגישה דומה - ראו למשל את התגובות בירושלים האחרת כאן וכאן. רוח הדברים: אנחנו נמצאים במלחמה של להיות או לחדול נגד החרדים, אבל כל מי שמתפייט על השנים הטובות של טעמון סתם מקשקש - בכלל לא היה אז טוב יותר. גלית לובצקי תיארה את זה בצורה קולעת (גם את זה ראיתי אצל עמית).

אז גם אנחנו מתייחסים לבחירות כמלחמה של להיות או לחדול. יש בזה משהו, וזה חשוב כדי שכולם יזכרו שביום שלישי 11.11.2008 עוברים בקלפי בדרך לעבודה\לימודים\בית-קפה. אבל לא הצלחתי להבין איך זה מסתדר ביחד? איך זה שבשנות אולמרט ולופוליאנסקי נפתחו כל המקומות הלא-כשרים שפתוחים גם בשבת, והעיר נהייתה כל כך טובה.

אני מרגיש כך: מרכז העיר הולך ומתחלן, והולך בסך-הכל בכוון טוב מאוד. בשכונות המגורים יש בעיות קשות, ובראשן ההתחרדות.

ירושלים דומה קצת לבלפאסט, ביותר ממובן אחד. הפתרון שלהם ל-"התחרדות" היה מרכז עיר קוסמופוליטי ומעורב לגמרי, וסגרגציה קשוחה באמצעות חומות וגדרות - בשכונות המגורים. מה שמדהים הוא שאחרי הסכם "יום שישי הטוב" והפסקת האלימות בין האירים לבריטים (הקתולים והפרוטסטנטים), החומות בין השכונות המשיכו להיבנות, ואפילו בקצב מהיר יותר. "חומות השלום" הם קוראים להן, ונדמה לי שלא בציניות. אם נצליח ליצור סגרגציה מסויימת במגורים, גם לנו יכול להיות שלום בעיר, כי מרכז קוסמופוליטי פחות-או-יותר - יש. מה שצריך בשביל זה זה כנראה קצת יותר היצע מגורים בשכונות, וגם מחוץ לעיר. גם הידברות כדאי שתהיה. אם בבלפאסט זה הצליח אחרי שהנורמה הייתה יריות ומטענים בפאבים, אז מה זה כמה עגלות אשפה שרופות?

Blog Day 2008

יום הבלוג
היום זה יום הבלוג. האמת שאני קטן מאוד בבלוגוספריאדה. לא כותב הרבה, וגם לא קורא המון. גם הבלוג צנוע, ומספר המבקרים - בהתאם...

הרעיון הוא להמליץ על חמישה בלוגים ולספר עליהם קצת - אבל נראה לי שבגלל שכולם במרחק של קליק אחד - אז עניין הסיפור לא ממש מתאים. ובואו נגביל את זה לעברית.

אז בענייני תכנון עירוני יש את אורבניקה, את לרמן ואת גושדניאל. שלושתם ממש רציניים - כל אחד בדרכו ובקצב הפרסום שלו.

בענייני ירושלים יש (חוץ מירושלים האחרת) כל מיני. על חלק אני מרפרף, וחלק אני קורא ממש (לפעמים אפילו קצת מגיב). אחד שממש שמחתי לראות אחרי הפסקה ארוכה הוא אפס שתיים לינק - אוסף של לינקים למקומות הנכונים.

קשה למצוא עוד אחד - כי מסיבות בטחוניות זה לא בדיוק בלוג (ולא שמישהו מכם לא מכיר אותם...), במלונה דודו מפרסם ממש מעט, ואת בלוגיקה התחלתי לקרוא ממש לאחרונה.

יום חמישי, 28 באוגוסט 2008

בתים נכחדים



גם השנה יתקיים ארוע "בתים מבפנים". שנה שעברה היה מעולה. גם השנה אמור להיות טוב - אתר הבית כאן. השנה יש גם קבוצה שנקראת "בתים נכחדים", שרוצה להראות שיש גם צד שני.

אנחנו מתכוונים לחלק תוכנייה אלטרנטיבית - בעקבות בתים ששינו את פניהם לבלי הכר, עומדים להיהרס, או שנהרסו. אם אנחנו רוצים לקחת את הילדים ל-"בתים מבפנים 2020", כדאי שנעזור לעצור את ההרס היום.

יום שישי, 22 באוגוסט 2008

איך הייתם מרגישים אם היו מסלקים לכם את הבית

המון זמן לא כתבתי, הייתי בחופש (ואני עדיין...). אולי משהו על מסחר בקומת הקרקע במעלות? פרבור זוחל בחורפיש? גלידה ושבילי אופניים בנהריה?

אבל הגיע משהו שאי אפשר להתעלם ממנו. מישהו שיצא מביתו, וכשחזר לא היה בית, פשוטו כמשמעו. חברת ה-"שיכון" הציבורי עמידר אחראית לזה, ומנגנוני הממשלה שכולנו מממנים - מגבים אותה. כל זה קרה ב-2005, ואפשר לקרוא קצת בנרג'.

כדי לתמוך קצת, אפשר להגיע להפגנה ביום שני הקרוב, 25.8.2008, בשעה 9:00 בבוקר מול משרד הקליטה - ליד הכנסת.

והנה הפנייה כלשונה:


אני, סלהו אדגו, יהודי עולה אתיופיה, כל חיי התפללתי להגיע לירושלים, אני מודה לאל כי הגעתי לירושלים.

קיבלתי קרוואן אשר שימש לי כבית בגבעת המטוס בירושלים. ענייני מטופלים במשרד הקליטה, עם כל האישורים והזכויות כעולה יחיד. במשך 12 שנה גרתי באושר, כאשר עבדתי לפרנסתי כמאבטח במוזיאון ישראל.

ב 4/9/05 יצאתי בבוקרו של יום לבקר בקברה של אימי ז"ל, שלושה חודשים לאחר מותה. בדרכי הביתה חשבתי לעצמי כי אוכל להעלות את זכרה של אימי במקום הכי אישי שלי, בבית! בקורת הגג היחידה שלי!

לתדהמתי, כאשר הגעתי לבית, הבית לא היה! פשוט נעלם! כל הזכרונות של 12 שנים מאז עלייתי לירושלים נמחקו כלאחר יד. יותר מכך, כל רכושי, בגדים, אלבומי תמונות וצילומי וידאו של אימי ז"ל משנותיה האחרונות, הלכו כלא היו! בתמימותי פניתי למשטרת ישראל והגשתי תלונה על גניבת הבית שלי. לחרדתי התברר לי במשטרה כי חברת עמידר, הקבלנית של משרד הקליטה, לקחה את הבית שלי על כל תכולתו.

החברה תרצה את מעשיה בחוב כספי של 8,000 ₪. מיותר לציין כי אין לי כל חוב, את כל התשלומים שילמתי בזמן. מוזר ותמוה הדבר בעיניי שעבור חוב של 8,000 ₪ לוקחים מבן אדם את ביתו, מבצרו וזיכרונותיו. משמעות חמורה נוספת היא שלילת כל זכויותי כדייר בשכונת הקרוואנים בגבעת המטוס.

מאז שלקחו את ביתי אני נמצא במערבולת: משרדי הממשלה לא עוזרים לי, וחמור מכך, מונעים ממני כל אפשרות לקבלת סיוע או למחות על ההתנהגות הדורסנית שלהם. גם את הזכות הבסיסית למחות בדרכים דמוקרטיות מנסים לשלול ממני: האוהל שהקמתי במו ידי נלקח, השלטים שתליתי נתלשו שוב ושוב, והאוכל שנתנו לי אנשים טובים נלקח אף הוא.
היום הנני עולה חדש מאתיופיה, ללא הורים וללא כל אמצעים מינימליים, או יכולת להביע את מחאתי מול הכוחות החזקים של עמידר ומשרד הקליטה.

לצערי הרב היום, כאשר כל הדלתות סגורות בפני, וענייני נמשכים מעל לשלוש שנים, אני שואל את השאלה העצובה: האם הפתרון לבעיית יהודי אתיופיה במדינת ישראל הוא התאבדות???

אני פונה אליכם בבקשה לבוא לתמוך בי ולקחת חלק בהפגנה מול המדיניות האטומה של ממשלת ישראל ומשרד הקליטה בפרט, ולהשיב לי את הקרוואן שנלקח ממני, או לתת לי את הזכויות של מפונה קרוואנים שנשללו ממני.

ההפגנה תיערך יום שני, 25/8/08, בשעה 9.00, ברחוב קפלן 2, מול בניין משרד הקליטה. (בסמוך לבניין הכנסת).

ההפגנה באישור המשטרה.

לפרטים נוספים ניתן ליצור עימי קשר במספר: 052/3968804, סלהו אדגו.

יום שני, 11 באוגוסט 2008

המדיניות לבלימת הפיתוח של האוצר

האוצר מתכנן להקפיא את הפיתוח במרכז הארץ - הנה כאן. שימו לב לטרמינולוגיה: התכנית לעצירת התנופה במרכז הארץ.

גושדניאל גת כתב על זה כאן. הוא מזכיר לנו שם כמה עובדות שנשכחו, כגון שמוסדות התכנון הם האמונים על התכנון המרחבי, ושהמדינה אחראית דווקא על תכנון התשתיות, המוסדות הציבוריים והתעסוקה - ושאולי כדאי שיעסקו בזה אם הם באמת רוצים לפזר את האוכלוסייה בפריפריה.

אז את מי חושבים אנשי האוצר להעביר לפריפריה? הרעיון הוא כמובן להעלות עוד יותר את מחירי הדיור במרכז, ובכך לצמצם את חופש הבחירה לאוכלוסייות החלשות מבחינה כלכלית, שייאלצו להעתיק את מגוריהם לפריפריה - רק שם יהיו דירות במחיר סביר. האם זה מזכיר לכם משהו אבל לא זוכרים מה? נסו את שנות ה-50. מדובר בטרנספר שקט של אנשי המעמד הנמוך והבינוני-נמוך לפריפריה, מחוסר ברירה. הטרנספר הזה יגדיל את מידת ההומוגניות של האוכלוסייה במרכז - יותר עשירים ופחות עניים, וגם בפריפריה (יותר עניים ופחות עשירים). העיקר שנפתח את הנגב והגליל.

האם חשבתם על אמצעי מדיניות קצת יותר חיוביים? כאלו שגם יעלו לכם קצת כסף? למשל בניית מגורי יוקרה בפריפריה על-ידי סבסוד ליזמים שיבנו בסטנדרט גבוה? האם המושג "דוגמה אישית" עלה בדיונים? האם נראה חברי כנסת עוברים לנגב ולגליל? אולי פקידים של האוצר? יש לי הרגשה שלא.

ומה עם ירושלים? האם היא מרכז או שוליים? יקר כאן בטירוף אבל האוכלוסייה ענייה. עיר בירה אבל פריפריה כלכלית. האם את העניים מ(מחוז)המרכז ידחפו (גם) לכאן? כנראה שכן. האם זה מה שירושלים צריכה? לא בטוח.

עמדתי האישית ידועה. לדעתי אין צורך "לחזק" את הפריפריה במספרים (אוכלוסייה) אלא באיכות חיים. נגישות ותחבורה, תעסוקה ושרותים הן מילות המפתח. לדחוף לשם אנשים מתוסכלים כי לא הצליחו לרכוש בית במרכז הארץ, זוהי מדיניות של יצירת המשבר החברתי הבא.

יום שלישי, 5 באוגוסט 2008

לא רוצים לגור, בשכונת רפאים

כ ל ה כ ב ו ד

למלונה, רוח חדשה, וכל מי שארגן את הקמפינג אתמול. גם על הארגון, אבל בעיקר על העבודה התקשורתית: וואינט, נרג', וואלה ועוד.

"בונים רק למיליונרים" הייתה הסיסמה הרווחת. האמנם? אני לא חושב שבהר-חומה זו המציאות. גם מחירי השכירות שכל-כך התקוממו נגדם - אינם גבוהים כל-כך בפסגת-זאב. הכל יחסי כמובן - ירושלים הייתה יקרה תמיד.

אני הייתי מחליף את הביטוי "העיר" ב-"מרכז העיר", כדי לקבל פרופורציות. במרכז העיר אכן בונים רק למיליונרים, וזו אכן טעות איומה. אני מאמין שמה שצריכים לבנות שם זה תעסוקה ותיירות. זה שהצעירים רוצים לגור במרכז זה מעולה ,וחשוב לעיר. היא צריכה להשקיע בזה, אבל מאוד בזהירות. כי אם (לדוגמה) מגדל כי"ח יירכש על-ידי העירייה ויעבור הסבה, כולו, לדיור בר-השגה לצעירים - זה יהיה אסון. דווקא שיפור המודל של עזרה בשכר-דירה, ואולי הרחבה של גבולות הזכאות לסיוע - לאזורים עם יותר היצע - יכולה להיות השקעה טובה יותר מבחינת העירייה, וגם מבחינת הצעירים. דוגמה: עזרה בשכר-דירה למי ששוכר דירה בסכום של עד 1,400 שקל לחדר (או 50 שקל למטר, או משהו דומה), שזה בעצם רנט-קונטרול ממוסד על-ידי העירייה.

ומי בעצם ירצה לגור ב-"כפר הסטודנטים" - אפילו במרכז העיר?

לפעילות הזו של מלונה, רוח חדשה, צעירים במרכז יש תועלת אדירה (ונדמה לי שזה יותר ממה שאני עושה...). זה יעלה את אחוזי ההצבעה (אינשאללה), זה מביא נושאים כואבים למודעות ולדיון, ונראה שזה מתחיל להזיז משהו. כשקוראים את התגובות לכתבות, מתברר הנזק. זה מחזק את התדמית של ירושלים כעיר שוקעת, שצעיריה בורחים, והיא ננטשת לטובת החרדים. המציאות, כידוע, הרבה יותר מורכבת.

ובקשר לטענות של העירייה לגבי זה שהמפגינים הם שלוחי ניר ברקת לקראת הבחירות - היה עוזר אם לא הייתה שם כרזה שתומכת בו...

יום חמישי, 31 ביולי 2008

מינהלות



גם כאן יש עכשיו SnapShots.
הרעיון הוא כמובן שלא תלחצו על לינקים החוצה :-)
אם אתם מתעצבנים מזה אז תלחצו על גלגל השיניים הקטן, ועל "כבה".

יום שני, 28 ביולי 2008

עיר ואם


תכנית מד/2020, מתוך האתר של ממ"י

המועצה הארצית החליטה לעכב את התפתחות העיר מודיעין (כאן) כדי לא לחבל בלוד, רמלה וירושלים. את בית-שמש כבר לא מזכירים, אם כי לא קראתי את ההחלטה המקורית - אשמח אם מישהו מהקוראים יפנה אותי לישיבת המועצה (מספיק תאריך). הרעיון ברור - הקמת העיר מודיעין יצרה אלטרנטיבה שסחבה מרמלה, לוד ובית-שמש את האליטה שהייתה שם, או ששקלה להגיע, והשאירה את הערים הללו להתבשל במיץ של הבעיות של עצמן. קצת מזכיר את הקפיצה לגבעה הבאה עם תכנית ספדי.

מחקרי-נגד מנסים לבדוק כמה מהגרים למודיעין מכל מיני ישובים. מסתבר שרק 5% מעוזבי רמלה עוברים למודיעין, ורק 6% מעוזבי לוד. יופי. אין כמו קצת סטטיסטיקה כדי להוכיח כל דבר. יפה שואל הכותב אם כל העוזבים של כל הישובים הנספרים על-ידי המחקר לא יכולים היו להגיע לרמלה או ללוד במקום למודיעין. ברור שכן. נראה לי שיש עוד כמה בעיות בטיעון, אבל בקיצור - אף אחד לא יודע לאן היו מגיעים המהגרים שהגיעו בסופו של דבר למודיעין, אלמלא היא הוקמה. אולי לרמלה, אולי ללוד, אולי לבית-שמש, שאז עוד לא חלמה להפוך לעיר חרדית. אולי היו נשארים בירושלים.

אז יפה שהחליטו לעצור את סיבוב הגלגל - גם אם לא להחזיר אותו לאחור. אבל מה הלאה? לדעתי הרכבת המהירה לירושלים דרך מודיעין, תחזק את הקשר בין השתיים, ותאפשר לאנשים להתגורר במודיעין ולעבוד בירושלים. אתם יודעים שלדעתי זה טוב, אבל למי שבחרדה מהגירה המונית למודיעין, כדאי להזכיר שאמנם מירושלים הרכבת נוסעת למודיעין, אבל משם היא ממשיכה לתל-אביב. כך שהיתרון היחסי של מודיעין כמקום באמצע - קצת יצטמצם, או במילים אחרות - מי שעובד בתל-אביב יוכל להמשיך לגור בירושלים. לגבי רמלה ולוד - אני לא מספיק מכיר את המצב והתכניות כדי לומר אם יש לערים הללו סיכוי להשתקם ומה התנאים כדי שזה יקרה.

ובעניין דומה

עיר ערבית חדשה - זה אותו סיפור? קופצים מהבעיות במקום לפתור אותן? או שסוף-סוף מישהו עושה משהו עם המידרג היישובי המעוות במגזר הערבי.

יום חמישי, 24 ביולי 2008

סתם סיפור על נגישות אוטובוסים ואגד


אוטובוס אגד, מתוך האתר

אתמול כשנסעתי באוטובוס עלה נכה. בחור די מבוגר, עם איזושהי בעית תקשורת, שישב בכיסא גלגלים בתחנה, ואמר לכמה נוסעים, שאמרו לנהג, שהוא צריך לעלות. אני ראיתי את הכל מתוך האוטובוס, שהיה די מלא.

הנהג אמר: קדימה, שיעלה...
טוב - ברור שזה לא היה ריאלי. מזל שזה היה אוטובוס "רוכן". אז הנהג התחיל להתקרב למדרכה ברוורס מרשים, רק שהנכה חשב שהוא בורח. טוב, כשהנכה הבין שלא, הוא התקדם לעבר האוטובוס הנסוג, רק שאז הנהג סיים את התמרון בנסיעה קדימה - בחזרה אל התחנה. טוב - הנכה חזר גם הוא לתחנה. בשלב הזה הנהג הרכין את האוטובוס אל המדרכה, ונוסע שהיה קרוב פתח את הרמפה בדלת האחורית (למי שלא יודע - כמוני עד אתמול- מושכים בידית הקטנה הכסופה כלפי מעלה והרמפה יוצאת על ציר). הנכה עלה, וניסה למצוא את מקומו ליד עגלת שוק ריקה שנוסע השאיר שם. האוטובוס נסע.

רגע, זה לא נגמר. הדלת האחורית לא נסגרה. אז הנהג עמד (באמצע הכביש, צפירות והכל) וניסה לסגור אותה. הנוסעים שמרו על קור רוח מופתי. טוב - הוא נסע לתחנה הבאה עם דלת פתוחה (חלום של כל ילד, רק שלא היו ילדים על האוטובוס...) ושם נוסע בעל תושייה בעט קצת במקום הנכון בדלת, וצעק לנהג שינסה עכשיו. הדלת נסגרה.

אני משער שאם לנכה הייתה אפשרות הוא בטח היה משתמש בתחבורה אחרת. האוטובוס כאילו-נגיש, אבל כל הסאגה הזו הייתה לו ממש לא נעימה, ואני מנחש שלנכה יש את החוויה הזו מדי יום. אולי אם נהג האוטובוס היה מתנצל או נותן איזו מילה טובה, או חיוך, או לפחות מוריד את משקפי השמש המאיימים שלו...

ומילה טובה על נגישות באגד
אחת הבעיות הכי קשות בנגישות של התחבורה בעיר היא המחסור באינפורמציה. איזה אוטובוס מגיע לאן, ומתי הוא כבר יגיע? מחוץ לעיר יש את מערכת המידע המסמסת. אבל בעיר לא? אז זהו - שכן! כשחיפשתי באתר שלהם ראיתי שזה עובד גם בעיר, ניסיתי - וזה מדהים. שלחתי סמס: "מרח עזה לרח רופין בירושלים", למספר 2800, ותוך כחמש-עשר שניות קיבלתי תשובה:



אם הצלחתי להבין נכון את האתר אז כל שאלה+תשובה עולה 79 אג' נכון להיום.