יום שלישי, 22 בינואר 2008

צירים בטוחים לאופניים בירושלים




לפני כמה ימים נערך כנס "מתכננים אופניים בירושלים". כל הכבוד לאב"י על הארגון, ועל הבאת שר התחבורה, חברי כנסת, מתכנן המחוז ועוד רבים. הערה קטנה בהמשך.

במהלך הכנס עלה בי מחדש הרעיון שעזבתי פעם (קצת כתבתי עליו לפני חודשיים כאן) - ליצור מפה של "צירים ידידותיים לאופניים" בירושלים - רחובות שאין בהם חניית רכבים, והם רחבים מספיק לעקיפה בטוחה אך לא רחבים מדי לנסיעה מטורפת של רכבים. הרעיון המקורי היה לפנות לעירייה שתיצור רשת של צירים כאלו. הרבה לפני שמממשים שבילי אופניים, אפשר להסביר לרוכבים איפה ניתן כבר היום לרכב בבטחון יחסי, ואיך הצירים הללו מתחברים לרשת שתוכל לקחת כל אחד מאיתנו אל הלימודים או העבודה ובחזרה. העירייה גם יכולה, אם זה חשוב לה, לפַנות קטעים בעייתיים מחנייה, וכך ליצור ציר "ידידותי" לרוכבים.

אני לא בטוח שלרעיון תהיה הרבה תמיכה - הרוכבים יאמרו שזה עלול להיות במקום שבילים, והעירייה מצידה אולי תעדיף לתכנן תכניות אב במשך שנים, ופתאום כאשר רוצים לממש - התכנית כבר לא ממש רלוונטית. כמו בשיר של קורין אלאל "אבל אז התגלתה מחלה בחיטה - היועץ כבר התחיל לפקפק..."

בקיצור - החלטתי לנסות ליצור בינתיים מפה כזו
אני לא אוכל לעשות את זה בעצמי, כי הרי אדם בתוך עצמו הוא גר, ואני מכיר רק את האזורים בהם אני רוכב. חשבתי להיעזר בכם - ציבור הגולשים הרוכבים. הכנתי מפה ראשונית - כאן, שכל אחד יכול להוסיף לה (נדמה לי שצריך חשבון ג'ימייל). רק ללחוץ על EDIT ואתם עוזרים ליצור לכולנו רשת כבישים בטוחה. אתם מוזמנים להעביר את הלינק לפוסט הזה (כאן) לכל רוכב שאתם מכירים - שיעזור לעדכן את המפה. בשלב שני נראה אם מישהו בעירייה רוצה להרים את הכפפה הזו.

לכל ציר שאתם מוסיפים ניתן להוסיף הערות - למה הוא נראה לכם בטוח או משהו מיוחד לשים לב אליו. אם אתם ממש רוצים אפשר לצרף גם תמונה, וחשוב יותר - לקבוע את הצבע. אם אתם לא בטוחים - תשאירו את הציר בכחול. לדעתי ירוק יכול אולי להיות לצירים נקיים ממכוניות (השביל בגן סאקר או מדרכה רחבה בכביש בזק). ודבר אחרון - אני מכוון לרשת עירונית של צירים ראשיים, כך שלא נראה לי רעיון טוב להוסיף רחובות שכונתיים קטנים.

אז לעבודה

ועכשיו הערה קטנה על הכנס

אז שוב כל הכבוד לאב"י וספציפית לישי פוקס.
אופניים על הרכבת - הייתה לי הרגשה שאת נציגת רכבת ישראל הביאו כדאי לנגח אותה, וברור היה שהיא לא תבשר על שינוי במדיניות. אבל למרבה ההפתעה - אותי היא שכנעה... פתאום היה לי כל-כך ברור שעדיף להשקיע מעט (יחסית - בהנגשת התחנות לאופניים, וסידורי חנייה בהן) לטובת ציבור ענק (של רוכבים לתחנה ומשם ממשיכים ברכבת), מאשר להשקיע המון (בקרונות, הנגשת הרציפים ועוד) לטובת ציבור קטן (של אלו שימשיכו באופניים על הרכבת).

יום שני, 21 בינואר 2008

כנס הרצליה והכנסת


השער לכנסת


יום הדיונים הראשון של כנס הרצליה נערך השנה בירושלים. הרבה נכתב על המשמעות של התמקמות הכנס בכנסת - אפשר לתהות האם למועדון סגור של חברים יאותו הח"כים להשכיר את ביתם-ביתנו, או שמא אנו רואים כאן את "המחוקקים החדשים" עם או בלי מרכאות - מתמקמים במקומם הטבעי...

המושב האחרון הוקדש לירושלים, ואני יצאתי ממנו עם הרגשה מאוד קשה, אבל לפני כן גילוי נאות: במסגרת עבודתי במכון ירושלים הוזמנתי לכנס, הגעתי אליו, ואף הייתי שותף ליצירת ההצגה של המכון. על ההצגה שלנו, מן הסתם, לא אפרט.

אז מי היה שם? יולי אדלשטיין פתח בשאלה הקצת-מוזרה בעיני: מי צריך להחליט על ירושלים? למה מוזרה? כי לדעתי כל דבר בעולמנו אינו שייך רק לנו. מה עם עתיקות אתונה ורומא? מי אמור להחליט על נכסי צאן הברזל של התרבות המערבית? הם גם שלי! ומה עם הקיבוץ שנולדתי בו? למה אין לי מילה שם? ואיך זה שבאתר הטיולים החביב עלי עומד פתאום אתר תיירות? למה לא שאלו אותי? טוב - הבנתם. בקיצור, אני מרגיש שבירושלים ניתן לנו אוצר לפיקדון, ואנחנו צריכים לשמור עליו. בסוף המושב יולי אדלשטיין קצת ענה, כשהזכיר ציבור גדול שאינו אתנו אבל יש להתחשב בו - הוא ציטט יפה מ-"ניצבים" ומי שרוצה יכול לשמוע באתר של הכנס.

עודד ערן התייחס לחלוקת האגן ההיסטורי והדגים באותות ובמופתים עד כמה זה בלתי-אפשרי

אילת מזר. שימו לב לבחירת הדוברת. האם זו המחשבה האסטרטגית שמציע המכון למדיניות ולאסטרטגיה בבית הספר לממשל? שיבת ציון? עזרא ונחמיה? חומת דוד חוברת לחומת שלמה ליצירת "חוברה לה יחדיו"? אני התחלחלתי. לא מדברי אילת מזר, שהיו גם הם משיחיים ועיקרם היה הדגמת הקיום של המקרא בממצא הארכיאולוגי, אלא מבחירת מארגני הכנס לדבר על ארכיאולוגיה - האסטרטגיה לירושלים - התרכזות בעבר.

צבי צמרת וזאב סגל האירו כל אחד מתחומו המאוד שונה את ירושלים, אבל גם הם לא התייחסו לירושלים של מטה. כל הדוברים התייחסו לעיר כאל פלקט - סמל, והשורה התחתונה של כולם הייתה שירושלים "מאוד חשובה". נו, יופי.

לא נראה לי שנבוא בירושלים של מעלה, אם לא נלכלך את הידיים קצת לפני כן - בתכנון ובנייה, בניקיון ואיכות הסביבה, בשרותי ציבור ובמזרח העיר. אנשים חיים כאן.


מישהו רואה את שערי דוד פלומבו?

הכנסת


הייתי כבר כמה פעמים בכנסת, אבל אתמול היה לי זמן להסתכל קצת, וגם לראות בפעם הראשונה את האגף החדש. הדבר הראשון ש(לא) רואים הם שערי דוד פלומבו, הפסַל שנהרג משרשרת שבת כשרכב על אופנוע בשנת 1966. השערים המונומנטליים שעיצב עבור בית המחוקקים מתגמדים ליד מה שכינתה מישהי שאני מעריך: שער ברנדנבורג. את השערים המקוריים הציבו בצד - הם משמשים מקום ליונים ותוך מספר שנים יהיו אולי מוסתרים לגמרי על-ידי הצמחייה. קצת על השערים ויצירות אחרות בכנסת, עם תמונות יפהיפיות של פלומבו ושל השערים - כאן

השער החדש הופך את הרחבה האדירה שלפני הכנסת - ששידרה תמיד שילוב של כבוד - כיכר הקתדרלה - עם שוויון - אולי בפני החוק - הופך אותה לרחבה עם גוון פשיסטי. זה אינו שער פתוח או גדר שיודעת להיפתח (בסגנון פלומבו), אלא שער שדרכו יכול לצעוד מצעד, אבל אתם ואני לא.

ברחבה עצמה מגיע קרדיט ענק למתכנני האגף החדש - הוא פשוט בלתי נראה (!), למרות גודלו.

ובתוך הכנסת - לא אייגע, אבל היא ממש לא כמו מבחוץ. ברגע שנכנסים מהחלל העצום של הרחבה, נשפכים ישר למסדרונות וחללים קטנים - יחסית. זה יוצר דיסוננס, אבל נראה לי שכאן אסיים (אסור היה להכניס מצלמות).

לכנסת יש חניית אופניים! (לא - אלו שבתמונה אינם שלי...)

יום חמישי, 10 בינואר 2008

מבצע אזרוח

על מבצע האזרוח קראתי אצל underground02 - כאן. כל הכבוד למלונה שלקחו את זה על עצמם. כל מי שרוצה להשפיע על עתיד העיר וכתובתו רשומה במקום אחר - שירוץ לשנות אותה לכתובתו בירושלים. אצל underground02 יש את הטפסים וכל מה שצריך. אין צורך להגיע למשרד הפנים.

מי שמצביע משפיע...

יום שני, 7 בינואר 2008

זכות אנושית בסיסית? לא הגזמנו?

אי אפשר להתנגד לתנועת grassroots חברתית. גם רנט קונטרול יכול להתפתח למשהו טוב ולהיות חלק משינוי חברתי. בקרוב אצלנו בעזרת עמית (כאן), מלונה, וכל מי שגם עושה ולא רק מקטר כמוני... חשבתי על זה כשקראתי על על רנט קונטרול שוב אצל לרמן (כאן), והסתכלתי גם על האתר שלהם (כאן). אני חושב שצריך להחליט אם משחקים את המשחק הפוליטי של קידום האינטרסים, או את המשחק החברתי של שיפור ושינוי.

אם אתם במשחק הפוליטי, אז הכל כשר. אם אתם במשחק החברתי, אז צריך לשקול מלים טוב טוב, ולא להתיימר לשמור על זכות אנושית בסיסית (כך כתוב באתר). את זה עושים כוחות הסיוע ההומניטרי בקניה, או להבדיל, מחלקות הרווחה של העיריות - גם בישראל. אלו נותנים בית, או shelter למי שחסר אותו. זוהי זכות אנושית בסיסית.

גם בירושלים - לשכור דירה בזול במרכז אינה זכות אנושית בסיסית. מאזן של רווח והפסד (גם אם תרבותי) לעיר - אני מקבל. זה רעיון תכנוני וחברתי. אבל כשרנט קונטרול כותבים לבעלי הדירות: אנחנו לא בדירה שלכם, הדירה שלכם בעיר שלנו, הם למעשה מצהירים על כניסה למגרש האינטרסים - המגרש הפוליטי, ולדעתי חבל.

יום רביעי, 2 בינואר 2008

אגרות גודש ותאונות דרכים



קראנו בוואינט על אגרות הגודש (כאן). הצעת חוק חדשה אומרת שהחישוב יהיה דיפרנציאלי - מכוניות חשמליות או עם יותר מנוסע אחד ישלמו פחות וכו'. אגרות הגודש הן מעין מס שמשלם מי שמתעקש להכנס למרכז העיר ברכב פרטי בשעות העומס. פתאום צבעו את האגרה בירוק, אבל מטרתה המקורית היא כשמה - למנוע עומס בכבישי העיר. כך או כך - יש כאן עיוות מסויים:

מצד אחד משפרים את התשתיות - מרחיבים כבישים, יוצרים עוד ועוד כניסות לעיר (שימו לב לכניסות שנבנו ומתוכננות בירושלים: כביש המנהרות, מנהרת הר-הצופים, כביש 9, כביש 16, טבעת מערבית, כביש 39), והכל באוריינטציה לרכב הפרטי. מצד שני אגרות הגודש...

אז אולי אפשר לחסוך גם את ההשקעות האדירות בעוד ועוד כבישים (ולהרוויח על הדרך שטחים פתוחים רצופים), וגם את אי-הצדק של סינון על-ידי מיסוי, שיהפוך את כבישי העיר לנחלת מי שמוכן ויכול לשלם. בנוסף לכך כבר הוכח לפני שנים כי תוספת כבישים מביאה לתוספת נסועה - אז ביד אחת מעודדים נסועה וביד השנייה מגבילים אותה.

אני מציע לפתח בכל הכניסות לעיר, או לפחות באלו בהן זה אפשרי, נתיבים לתחבורה ציבורית, לאכוף את השימוש בהם (הבנתי מנהגים העולים לירושלים בבוקר שאין כל אכיפה על הנתיב שם - רובם לא ידעו שהוא בכלל קיים...), ושמי שבכל-זאת בוחר ברכב הפרטי - שישלם במצרך היקר ביותר - זמן (עמידה בפקק).

תאונות דרכים
נכון שלא מוכרחים לכרוך את הדברים יחד, אבל לא נורא.
קראתי (שוב בוואינט - כאן) על שנת שיא שלילי של הרוגים - הנמוך ביותר מזה עשרות שנים. כל הכבוד. הצחיק אותי הנסיון הפתטי להראות שזה לא משרד התחבורה אלא בכלל משהו זמני, ושאולי בכלל אם ילכו לעולמם הפצועים של השנה המספר בכלל יגדל, והכל זה בעצם הבטיחות ברכבים החדישים. הצחיק (אבל פחות) הנסיון של מופז להראות עד כמה הגענו סוף-סוף השנה ליעד, בלי לשכוח להזכיר את המשאבים הדרושים לכך.

אז למה נושא כל-כך רציני מצחיק אותי? כי למיטב הבנתי אין פה כמעט כל חדש. המגמה ברורה ויציבה כבר שנים, והיא מראה על ירידה בתאונות, בהרוגים, ובפצועים קשה. אז זה מכל מיני סיבות, אבל אחת המרכזיות שבהן היא כנראה הקמפיין המתמיד של משרד התחבורה והרשות לבטיחות בדרכים להורדת מספר התאונות. אחד מהאלמנטים המרכזיים של הקמפיין הוא לשכנע את כולנו שהמצב הנוכחי הוא איום ונורא - דבר שמוביל גם להזרמה מתמדת של תקציבים לנושא, וגם לכתבות פליאה כגון זו בוואינט - שלא מבינים מאיפה מגיע השיפור (וגם, כנראה, להורדת מספר התאונות... - וכל הכבוד)


מספר ההרוגים+הפצועים קשה בתאונות דרכים, מתוך שנתונים סטטיסטיים של הלמ"ס

הזנה או עיכול
קיבלתי בקשה ליצירת מנוי אימייל לבלוג. אני בינתיים מעדיף להשאר עם פיד - שזה בעצם RSS או בעברית הזנה. הרעיון הוא שאנחנו מספקים את ההזנה, ומי שרוצה לאכול שיאכל. את הפוסטים שלנו אפשר לאכול כאן, ואת התגובות כאן.

אם נראה לכם ממש עדיף ליצור גם ניוזלטר (שנקרא לפעמים גם דייג'סט - משהו קל לעיכול? או אולי כבר מעוכל?) שיגיע במייל - אפשר לפנות אלי בתגובות או במייל ונראה - אולי אשתכנע.

כדי לקרוא את ההזנות צריך להשתמש בקורא. אם אתם גולשים דרך שועל האש יש לכם קורא מובנה בדפדפן (לחצו על מימין לכתובת). יכול להיות שגם אקספלורר 7 עושה את זה. אפשרות אחרת היא להשתמש בקורא של גוגל (כאן) - אם יש לכם חשבון בג'ימייל. יש עוד המון קוראים - אני ממליץ לאמץ את הקריאה דרך RSS למנהג קבוע.