יום שני, 23 בפברואר 2009

ההתיישבות על אדמת הארץ בבג"ץ

אז כנראה שהנה קם עוד יישוב. בג"ץ דחה את העתירה של החברה להגנת הטבע. הנה המסמך. שימו לב למה שכותבת השופטת עדנה ארבל (בסוף. הקיצורים, ההדגשות וההערות - שלי):

"אני מצטרפת בהסכמה לפסק דינו של חברי, המישנה לנשיאה.

דומה כי עיקר הקושי המתעורר במקרה דנן אינו טמון בסוגיית ההחלטה האם יש לנקוט בהליכים פליליים ... החלטות אלה של היועץ המשפטי לממשלה התקבלו תוך שקילת מכלול הנסיבות ...

הקושי העיקרי טמון לדעתי בהתנהלות המשתקפת מהשתלשלות העניינים שתוארה. על חשיבות ההתיישבות על אדמת הארץ דומה שאין צורך להכביר מילים. ההיאחזות בשטח והקמת ישובים היוותה בסיס חשוב ומשמעותי ביותר למפעל ההתיישבות העברי שעליו גאוותנו, ולקיומה של מדינת ישראל. [למה אין צורך? יש גם יש. חבל שהשופטת לא מתייחסת לתכניות מיתאר ארציות, שדווקא כן הכבירו מילים, וקבעו שעברנו שלב, ואנחנו כבר לא בנקודה שבה יישובים חדשים מקיימים את המדינה. להפך.]

יחד עם זאת, הקמת מדינה שיש בה שלטון חוק, סדרי מינהל ורשויות מוסמכות משמעה כי גם הגשמתה של מטרה חשובה ורצויה זו צריך שתיעשה באופן מוסדר ובמסגרת החוק. [שוב - על האמונה בצדקת הדרך אין עוררין. השופטת כאילו אומרת שהמטרה חשובה, אבל תמלאו פעם הבאה את הטפסים כמו שצריך. הגיע הזמן להפוך תקליט - המטרה איננה בהכרח ראוייה]

אין עוד מקום להתיישבות עצמאית ללא קבלת אישורי הגורמים המוסמכים. אין עוד מקום לקביעת עובדות בשטח והתעלמות מסדרי מנהל. התיישבות אחראית היא זו המכירה בחשיבות מילויים של הליכי האישור להקמת התיישבות חדשה ככתבם וכלשונם, המקפידה על קוצו של יוד הן מתוך כיבוד החוק, הן מתוך הכרה בכך שהליכי האישור מבטיחים את האינטרס הציבורי ושקילת שיקולים רחבים, תכנוניים, חברתיים, סביבתיים ועוד. ההשתלשלות בתיק הנוכחי יוצרת את הרושם כי טרם הופנמה עד תום חובת הציות לדין. למצער נראה כי השתרשה התפישה לפיה ניתן יהא להכשיר את שנעדר "תעודת הכשר" בדיעבד. התנהלות כזו פסולה היא מיסודה. כפי שהבהיר חברי, עניין זה אינו עומד עוד להכרעתנו ... יחד עם זאת, ראוי שהדברים יעמדו לנגד עיני הגורמים הרלוונטיים ולעיני הציבור כולו. יידעו הם כי כיבוד החוק והקפדה על השוויון בפניו מצויים בגרעין העמוק של ההליך הדמוקרטי. התנהלות שאין עמה כיבוד החוק לא זו בלבד שהיא מחלישה את המחויבות הציבורית לשלטון החוק ופוגמת במערכת הערכים שהחברה הישראלית מושתתת עליהם, אלא – וזה העיקר - לא בהכרח שהיא תצלח לעולם ותסתיים בהכשרת הנעשה. [דווקא נדמה שהיא כן תצלח. הנה אתם מצרפים את פסק הדין שלכם, שיבוא כעוד תקדים בכל פעם שיכשירו מינהל לא תקין בתכנון ובבנייה]"


יום ראשון, 22 בפברואר 2009

מיתון או פריחה ברחוב עזה

לפני כמה ימים (אולי כבר שבוע) קידם את פני הבאים לקפה רחביה השלט "זה לא נגמר זה רק הסוף". אחרי יומיים כבר התחילו לשפץ. מצד שני של רד"ק חנות המכולת נסגרת, ובמקומה תיפתח "סטקיית ג'ינג'י" - שיהיה בהצלחה. הפילבוקס (לא בפינת הרצוג-טשרניחובסקי) נפתח מחדש במקום נונה, ליד לחם תומר שנפתח במקום העטים. במקום הישן של הפילבוקס הם פתחו את "בוטיק 34". אפילו פרחי מטודלה החליפו בעלים, ובמקום חנות הכובעים המיתולוגית אומרים שתיפתח גלידה. מקרר כבר יש.

כל זה ממש בזמן האחרון. בעבר הרחוק היה גם קפה פילטר איפה שעכשיו קופי שופ, ועטרה איפה שעכשיו הסושי.



כן - יש עוד כמה שהחליפו פנים. ככה נראה המיתון ברחוב עזה. כנראה שהמחירים עולים, ואתם סף הכניסה. אולי זה מסמן את תחילת הסוף של רחביה כמעוז סטודנטיאלי?

יום שלישי, 17 בפברואר 2009

פסגת-זאב נגד מרכז העיר


בירושלים הפרברים נמצאים בתוך תחום השיפוט של העיר. זה שלפסגת-זאב, גילה ורמות (ביחד יותר מ-100,000 איש!) קוראים ירושלים, זה לא אומר שהם חלק מהעיר מהבחינה האורבנית. רובם עולים על הרכב בבוקר, מגיעים למוקדי התעסוקה, ומשתתפים בחיים העירוניים של ירושלים - כמו תושבי מבשרת, מעלה אדומים, צור-הדסה ויתר הפרבריסטים כמו שקורא להם לרמן. מצד שני, מבחינה מוניציפלית זה כן ירושלים.

מה זה אומר? שלא תמיד מה שטוב לפסגת-זאב טוב לירושלים כעיר. אין חידוש גדול בלהגיד שהקניונים הורגים את מרכז העיר, אבל עכשיו כשיש לסוחרים סיבה לברוח מהמרכז, ת[ק]ראו מה שקורה בקניון פסגת-זאב. מרחיבים, ומושכים חנויות גדולות. לי נראה שאם העירייה רוצה שהמסחר במרכז העיר ישגשג, היא צריכה לחשוב איך מושכים למרכז את החנויות האלו. להגדיל את קניון הפסגה זה לא צעד בכיוון.

נ"ב: לא נראה לי שתושבי פסגת-זאב ורמות יהנו מהחוק לעידוד תחבורת אופניים. מצד שני - אולי גם אני לא... מה שבטוח הוא שיש מקום לשיפור של התחבורה הציבורית לשם. אם מישהו רוצה להיות חלק מקבוצה שפועלת בכיוון - הוא מוזמן להגיע למרכז תרבות עמים, ביום ראשון, 22.2.2009 בשעה 20:00. המארגנים הם יוסי סעידוב ואהוד עוזיאל, והפרטים המלאים בבלוג של פארק המסילה.

יום ראשון, 8 בפברואר 2009

אולי בכל זאת - מלכיאור

לא היה צריך לשכנע אותי (למרות שעמית מאוד משכנע, שלא לדבר על לרמן) שמלכיאור והקבוצה שלו הם הכוח הטוב ביותר לכנסת. אממה - פחדתי לזרוק את הקול לפח הזבל של ההיסטוריה. מה שלאט לאט משכנע אותי זה ההצהרות של הפוליטיקאים - פתאום [כמעט] כולם מוכנים לשבת עם כולם - העיקר שיהיה כיסא... מה זה השטויות האלה?

תשאלו מה זה קשור - הרי יש גם את מרץ וחד"ש שלא יישבו עם כל אחד. העניין הוא שנראה לי שהבחירות האלו לא כאלו מכריעות - כולם אותו דבר. אז גם אם הפתק יילך לזבל אולי כדאי ללכת על מי שנראה הכי ראוי.

יום חמישי, 5 בפברואר 2009

שביעות רצון משרותי העירייה

כשקראתי שאני "פרזיט שממחזר חומר", הסתכלתי אחורה על הפוסטים, והאמת - קצת יצאה לי הרוח מהמפרשים. אמרתי לעצמי שוואלה - יש מי שעושה, ויש מי שיושב ו[סתם] כותב מהגיגי ליבו.

אמנם הכתב (שגיא גרין) עשה בדיוק אותו דבר - לא תמצאו שם ראיון עם כותב, או אפילו עם קורא... לא השוואה בין בלוגים ולא שום דבר מעבר להגיגים. אולי הוא החליף מילה עם בני ציפר... אבל זה לא ניחם אותי. מזל שיש לי המון עבודה...

עד כאן בכיינות. שינסתי מותניים, והחלטתי להביא הפעם משהו אמיתי.

הסקר החברתי של הלמ"ס הוא כלי מדהים, והנושא המתחלף של הסקר האחרון היה שביעות רצון משירותי ממשל. יש לסקר מחולל לוחות (לא נגיש ל-FF), כך שאפשר לחלץ בדיוק את הנתונים שרוצים. חשבתי שיהיו שם הפתעות. תגידו אתם אם זה מפתיע. שימו לב:

מרוצים (או מאוד) משירותי העירייה (מדובר בשנת 2007):
תל-אביב, ראשל"צ - 67%
ממוצע ארצי - 64%
ירושלים - 61%
חיפה - 56%
אשדוד - 47%

טוב - די צפוי שת"א וראשון יהיו למעלה, אבל האמת שאם הייתי מנחש, הייתי מהמר שירושלים תהיה יותר נמוכה.

דרך קבלת השרות מהעירייה:
מפגש אישי - כמה מאיתנו בוחרים או נאלצים להגיע לעירייה:
אשדוד - 77%
ממוצע ארצי - 70%
ירושלים - 69%
ראשל"צ - 58%
תל-אביב - 57%
חיפה - 53% - שאפו!

טלפון או פקס - זה כבר הרבה יותר נוח:
חיפה - 38%
תל-אביב - 30%
ראשל"צ - 23%
ממוצע ארצי - 22%
וירושלים - 21%. לא עד-כדי-כך פשוט לתת שרות...

והכי חשוב (או לא?) - אינטרנט:
(הנתונים נמוכים וטעות הדגימה גדולה)
תל-אביב - 5-9%
ראשל"צ - 1-5%
ממוצע ארצי - 2%
ירושלים - 1-3%
חיפה - 0-2%

נכון שחשבנו שהאחוזים לאינטרנט יהיו גבוהים יותר? נראה לי שזה לאו דווקא בגלל שהאתרים לא טובים, לא נגישים וכולי, אלא שפשוט אלו ההעדפות של הציבור (כנראה שלא כולם קוראים\כותבים בלוגים).

לתשומת לב העירייה - כולם (או שמא כולנו?) שמחים מההנגשה של הישיבות באינטרנט, אבל אולי בעצם רצוי לשפר קודם את השירות הטלפוני (אני משער שזה גם יותר זול).