יום שישי, 26 במרץ 2010

קצת תרבות

היה נעים וביתי בחללית בירקון 70, למרות שבקושי היכרתי מישהו. אולי זו הייתה ההרגשה שאתה יודע שמי שיושב אתך בעצם מכיר אותך כבר מאיפושהו, כי הוא קרא דברים שכתבת, ומכיר גם את החוויה של לשבת ולכתוב. שמחתי לשבת לצידם של יואב לרמן, ושל מיכאל יעקובסון, ושל נועם דביר שהנחה את הערב בלי להשאיר את העיתונות, כלומר את עצמו, מחוץ לסיפור.

גם הפגישה פנים אל פנים עם אנשים שהכרתי רק מהבלוגים, כמו איתי הורוביץ וערן טמיר טאוויל, הייתה מצויינת, והשיחה אתם הרגישה כמו שיחה שכבר התחילה מתישהו, וממשיכה מהאמצע.

אחד הדברים שדיברנו עליהם היה הציפייה מבלוג מול הציפייה מעיתון, ועד כמה כל אחד מגשים את הציפיות האלו. נועם אמר שהוא חשב שבלוג יכול להיות יותר נשכני ומעיז, אבל הבלוגרים ענו לו משהו שבשורה התחתונה מסתכם בזה שגם בבלוג יש מישהו בצד שכותב, והוא לא יכול לכתוב כל מה שהוא רוצה. יואב שם את זה בצורה יפה: כשאני כותב אני קצת יותר צודק, קצת יותר כועס, קצת פחות ספקן - אבל תמיד צריך להטיל ספק.

עוד שאלה שעלתה הייתה למה לא כותבים על אדריכלות בארץ, לעומת אופנה למשל. לי נראה שתכנון ואדריכלות, כמו כל דבר שמסתכל קדימה רחוק, פשוט לא מעניינים את החברה הישראלית, שמבחינתה לחשוב רחוק זה לנחש מי יהיה בגמר של האח הגדול. לצערנו זה מגיע גם אל קובעי המדיניות.

תודה לכרם הלברכט, שתכנן את החללית ואת הסדרה פיגומים, וגם שלח כמה תמונות.

נועם שלח לינקים אל bldgblog ואל infranetlab.org. ויואב הוסיף את streetsblog.org, ואת digital urban. רוב מה שאני קורא מצאתי אצל יואב, אז אולי הייתי מוסיף את planetizen, למרות שזה לא בדיוק בלוג, ואת newgeography.

הלילה מפסידים שעת שינה, וזו בדיוק השעה שבה התכוונתי לכתוב משהו על רחביה. בינתים כדאי לקרוא את מה שכתב אלי אושרוב, ואולי לחתום על תמיכה בהתנגדות של תנועת התעוררות לתכנית (גילוי נאות - הייתי שותף לכתיבתה).

אתמול עפתי מהאופניים. מתי כבר יהיו כאן שבילים??

יום שבת, 20 במרץ 2010

יורד העירה

ביום שני הקרוב (22.3.2010) אני יורד לעיר הגדולה - לחללית בירקון 70, לערב על בלוגים ואדריכלות. יהיו שם לרמן ומיכאל יעקובסון. הכניסה חופשית, ונראה לי שיהיה מעניין.

יום רביעי, 17 במרץ 2010

כתוב דבר מה - או: בנייה מעבר לקו הירוק בירושלים


העיר בוערת, לא ברור מה יקרה - אבל אני חייב לשתף אתכם במשהו קטן שראיתי הבוקר בתחנת האוטובוס (בתמונה למעלה). סתם מחברת שמישהו תלה בתחנה. קשה קצת לראות בתמונה - יש הוראות שימוש: 1. נא פתח הספר בעמוד ריק.  2. כתוב דבר מה.  ואנשים ממלאים אחרי ההוראות!

ובכל זאת בעניין הבנייה - לא ברור מה יקרה בטווח הארוך עם בנייה מעבר לקו הירוק בירושלים. מה שברור הוא שבטווח הקצר הישימות של בנייה בשכונות שמעבר לקו יורדת.

לפני כמה ימים שוחחתי עם מישהו שלא היה סגור בדיוק על מסלולו החמקמק של הקו הירוק בירושלים. כדאי להזכיר (באפור מקווקוו):


מה העניין עם הבנייה מעבר לקו? העניין הוא שחלק גדול ממה שנהוג לכנות "עתודות הבנייה" של העיר נמצאות מעבר לקו הירוק. אפשר לומר שאם אי אפשר בחוץ, אז נבנה בתוך הקו הירוק, אבל זה לא פשוט. לאורך השנים התכנון ברובו פנה מזרחה, ותכנון חדש, שמבין שיש כאן בעייה, לא עושים ביום אחד.

כדאי להסתכל על דוח עתודות הקרקע של הקואליציה למען הרי ירושלים. הדוח הזה, של אורי ברשישת, היה הבסיס העיקרי לטענה העיקרית נגד תכנית ספדי. והטענה הייתה שיש מספיק מקום בתוך העיר. איפה בתוך העיר? לא אלאה אתכם במספרים - מספיק להסתכל במפות שבדוח, בשביל להבין שבלי גילה, רמות, פסגת זאב, הר חומה, ותלפיות-מזרח - העתודות שעל-פיהן נדחתה תכנית ספדי כבר לא קיימות.

האם להחזיר את תכנית ספדי? - חס וחלילה.

צריך כמה שיותר מהר לשבת ולגבש מחדש את עתודות הקרקע לבנייה, ולעבוד עם תרחישים שונים.

יום רביעי, 10 במרץ 2010

מהדרין


ביום חמישי, 1 בדצמבר 1955, במונטגומרי, אלבאמה, התיישבה רוזה פארקס באוטובוס באחד המקומות השמורים לשחורים. האוטובוס המשיך לנסוע, ואחרי שנתפסו כל המקומות השמורים ללבנים, נקט הנהג בנוהל המקובל: הזיז את השלט "colored" שורה אחורה, וביקש מארבעה אנשים שחורים לעבור לאחור ולעמוד. שלושה הסכימו. רוזה לא.

הנהג הזמין משטרה, שעצרה את פארקס. השחורים בתגובה הכריזו חרם - "חרם האוטובוסים של מונטגומרי". כדי להוביל את החרם בחרו בכומר צעיר, חדש בעיר, שעדיין לא הופחד על-ידי השלטונות. מרטין לותר קינג.

החרם נמשך 381 יום, ובסופו קבע בית המשפט העליון כי חוק הסגרגציה באוטובוסים אינו תואם את החוקה, וביטל אותו.
(בתמונה: האוטובוס בו נסעה רוזה פארקס. התמונות והמידע מווקיפדיה)


צריך להוסיף משהו? במוצאי שבת ההפגנה נגד קווי המהדרין.
19:30 בכיכר פריז.


חשבתם פעם למה בכלל משלמים על אוטובוס? הרי לדרוש כסף על נסיעה באוטובוס זה כמו לדרוש כסף על פינוי אשפה, או על שירותי המשטרה. כתבתי על זה פעם מהיבט אחר, אבל הפוסט הזה מסביר את זה בצורה מפורטת. היתרונות העיקריים שהוא מציין הם:
1. לא צריך לצייד את האוטובוסים בהתקני גבייה או פיקוח
2. חיסכון בהוצאות תפעול - לא צריך את כל מערכת הסליקה העוסקת בכל-כך הרבה כסף מזומן כל יום
3. יותר מהר - לא צריך להתעסק בתשלום
4. ניצול והחזר השקעה יעיל יותר
5. יותר נוסעים - קל יותר להביא אנשים לנסוע בתח"צ חינמית

והרי גם ככה התשלום שמשלמים הנוסעים הוא לא מה שמממן את אגד.

לא קשור אבל קשור:
בג"ץ החליט היום בעתירה של הירוקים נגד הקידום המהיר של הרפורמה בתכנון. החלטה מעניינת - בגץ ממליץ לועדת השרים לשקול לדחות לפרק זמן קצר נוסף את דיוניה והחלטתה בעניין תזכיר החוק. בהתאם להחלטת הוועדה ותגובת הירוקים לה, יחליט בג"ץ על המשך הטיפול בעתירה. איזו עדינות של ניסוח.

וזו רוזה פארקס. מאחוריה מרטין לותר קינג.

יום שלישי, 9 במרץ 2010

בגץ ביטל את הדיון


לא נראה לי שקורה הרבה שבג"ץ מבטל דיון של הממשלה. כל הכבוד לארגונים שהגישו את העתירה (אדם טבע ודין, החברה להגנת הטבע, במקום, האגודה לצדק סביבתי, עמותת אל"ס , ועמותת שבי"ל).

לפני כמה ימים הבנתי משהו - הבנתי שתכנון מרחבי בישראל הוא אי של שפיות. כן - ברוב התחומים האחרים התכנון האסטרטגי לקוי או שפשוט לא קיים - אני מתכוון לחינוך, תעשייה, ועוד הרבה. אבל בתכנון מרחבי - ישנה מסגרת לתכנון (חוק התכנון והבנייה) שכוללת כללים לביצוע תהליכי תכנון, לתיקון תכניות (התנגדויות) וליישום שלהם (פיקוח על הבנייה). ישנה תרבות של חשיבה לטווח ארוך - מ-"תכנון פיזי לישראל" של אריה שרון ועד לתמ"א 35, וישנה גם מדיניות שנגזרת מחזון, שמעודכן מדי פעם. כך הוביל התכנון הפיזי של אריה שרון לפיזור האוכלוסייה, וכך הגענו היום לצמידות דופן, התרכזות במרקם הבנוי, ואיסור הקמה של ישובים חדשים - בתמ"א 35.

זו בדיוק הסיבה לחרדה מפני הרפורמה - אחד המנגנונים המפוארים של המדינה עומד בפני מהפך ענק - כדאי שהמהפך הזה לא יהפוך גם את מערכת התכנון המרחבי למערכת שעיקרה ביצוע (למשל סגירת מרפסת בזמן הקצר ביותר האפשרי).

ועניין אחר לגמרי:

באפרתה ניסו להשתלט על קרקע פרטית - לא משהו ממש נדיר ביו"ש. הנה דוגמה. מה שיותר נדיר הוא שזה לא הצליח.

שמתם לב לתצ"א ששמו בוואינט? מופת של גזירת תצ"א - שימו לב לתמונה המלאה. הכפר אום סלמונה פשוט נחתך החוצה. לא שזה משנה הרבה - אבל מרגיז לראות שוב את האינסטינקט של ניקוי המפה מערבים.

ועניין אחר עוד יותר:
רכבתם פעם במעלה רחוב עזה או בצלאל - לא קל...
הנה הפתרון (תודה לזאב על ההפנייה)